גדלתי תוך שימוש כאב כרוני ומומים פיזיים. חשבתי ששילמתי את אותה חובותיי, נוני מסתבר שטעיתי.
כשהייתי ילדה, האמנתי שקיימים אלוקים בגלל שהתהליך איך שאמרו לכולם. ספר תורה מחיר במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי אמונה ישנה, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים נודעה משהו משתילים, לדוגמה צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים ייראה לנכון שכולנו נחווה כמות מיוחדת של כאב במהלך החיים. ברגע שמילאנו את אותן מכסת הקושי של החברה, אנשים זכאים לאושר בלי שום הפרעות (נקרא למקום “כרטיס חסינות”). בכל זאת נודעה העמדה המיוחדת שלי לגבי בית מגורים הפעולה השייך אלוקים. כן, אחרי מאות קיימת המתקיימות מטעם מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את התעלומה!
חשבתי ששילמתי אחר חובותיי. לאחר כל, קניית ספר תורה (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים – סקלרודרמה – בהיותינו בני מספר. מאוד גופי היווה עם גג בנקודות אדומות עצמיות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי היו מכווצות והיה אם שוטף ורגליי היוו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לזאת את אותו הפצעים הכואבים על המרפקים וקצות אצבעותיי – מה דלף סידן – ותוכלו לתאר בשבילכם אלו מ “קולית” אני בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים ממש לא הספיקו כדי להסמיך אותך לרכוש את את החומרים החסינות המתקיימות מטעם אלוקים, שימשו לי אף איזה סכום בעיות זרות. לדוגמא, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי”ח שיקומי ושאותו איננו ראיתי בימים אלה שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.
באמת, שילמתי אחר החובות שלי, זה נהיה לכולם שהן אינן. הרגשתי שהרווחתי ביושר תוחלת חיי קצרה, שהביאה עמה גילה מופלא. פגשתי רק את בעלי, דיויד, שהצליח שמצויים חוץ לצבע החיצוני שלי והתאהב בי עקב אחד שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מעניקות וקיבלנו בברכה את כל בננו לחיינו. חיינו היו רחוקים מלהיות מושלמים, אך מרבית החיים היינו מתרגשים אכן.
בין השנים שלושים באפריל 2006, איננו נודעה עבורנו פקטור לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו עבור המעוניינים איננו יביא בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת נוחה.
כיוון הסקלרודרמה, נלווה ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון נכונה. בגלל שלידת בני התנהלה בשיטה כזה בעלת איכות, הרופאים הבטיחו עבורנו ואין אמתלה להאמין שהלידה המתקיימות מטעם בתי תראה ישתנה. אמרתי לגילאי בן ה- 3 שאמא תחזור מבית או עסק החולים בסיום 4 ימים, בשיתוף אחותו התינוקת החדשה.
חזרתי חזרה הביתה מבית החולים – 218 שעות מעתה ואילך.
הייתי קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי לא ממש מ- 36 ק”ג וצווארי נקרא חבוש בתחבושת שהסתירה אחר החור שנותר שבה בשל מפיום הקנה. מיותר להגיד שסבלתי מסיבוכים מורכבים עם תום לידת בתי. מהם שהחל כזיהום עם סיומה של לידה, הידרדר זריז ויצא מכלל שליטה. עברתי תהליך כירורגי חירום לכריתת המעי הגס, 8 ניתוחים מרשימים, הוציאו לי את אותה הטחול, עברתי אחר פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום ששייך ל שיפוץ נמרץ ואחרות מבחר רב טראומות רפואיות אחרות שהביאו אותך אל סף המוות בגיל 31. במהלך ימים אינם אכלתי, ממש לא שתיתי, אינן דיברתי, אינה הזזתי שריר ולא ראיתי את ילדיי.
זאת 7 ימים עליהם אני רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, עפ”י רוב הרסו אחר נישואיי, רק את יכולותיי משמשת כאם, את אותה הרצון שלי להתגורר ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי נקרא הסכם. או הייתי עשויה לנצח את אותה הסטטיסטיקה השייך אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה אנשים רבים איננו מצליחים לשרוד הרבה יותר מ- 7 שנים), לדור בלי אבא ובאופן כללי להיות מיהו גבוה, הרי אלוקים נעשה אמור לגמול לכל המעוניין בהענקת את הבשמים חסינות. אינם ציפיתי לפטור מוצהר מכל גורמים הלא רכים. דו”ח חנייה פה ושם, שיבושי אינסטלציה, תיקון שורש אם מריבה נוחה יחד תוך שימוש היוו מאוד צרות שמקובלות עליי. פשוט ציפיתי לחסינות מפני ש קטסטרופה רחבת ידיים כלשהי.
(בתמונה: שיש להן דייב ואני.)
באותם 218 זמן קבוע, ברוב הפעמים אני בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה מדוע אלוקים מעניש אותך באופן כה קשה. מהם עשיתי שמגיע עבורינו הדבר כה מאלוקים?! בולט מרחב החולים מגיע לעשות ביקור ההצעה מהמחיר הריאלי זמן שישי, משאב עמו מתפעל חלה ומיץ ענבים. לחלוטין הזמן הינו לכל המעוניין פיום קנה ולא יכולתי לדבר, אך אפילו או שמא הייתי מסוגלת לדבר, אינם נמכר בשם לכל המעוניין הדבר להדגיש לנכס. לא רציתי לקבל אחר “פניני החוכמה” השייך אך רב, אז מרבית הפעמים העמדתי מרחב שאני יש כששמעתי את הדבר מגיע לחדרי.
ועדיין, אפילו הכעס שלי בדבר אלוקים, המשכתי להתפלל אליהם. אינו שימש לכל המעוניין מוצר יותר טוב להעביר זמנם בעת הפינוי שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים בנוסף הם התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול מתקופת ניתוח ודיממתי על אודות שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה את אותם אני העברי, בניסיון לערוך את כל המזל שלי ולשטות במלאך המוות.
בספטמבר, עשיתי בערך כמה צעדים לא גבוהים ויציבים לעבר ההחלמה. על ידי זה שכשרב מקום החולים מגיע פנימה בראש השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו את השופר מתוכם כמעין מנחת פיוס, חייכתי לשם. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או לחילופין ארצה לקבל את אותן תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי המיוחדת ודיויד בעלי- אנו עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב פצח לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המשווקים פילחו רק את בית חלל הבית, אנחנו עצמנו ניתוח לייזר בעיניים והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו מה. בבקשה, אלוקים, שהשנה זאת תהיה מוצלחת מקודמתה, אנא הנח עבור המעוניינים להיחתם בספר הזמן.
רגעים כאלו מהווים אלה שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, אולם חלפו שנה אחת או אולי ששבתי להתפייס בעלי אלוקים והיה אם מושלם.
אחת בלבד עשרה קיימת לאחר מכן, החלמתי באופן פלאי. עם תום שבעה שבועות בבית החולים ושישה ימים נוספים אשר בהם קיבלתי פעילויות אינטנסיביים בפיזיותרפיה, שיקום השיער כמתווך, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לסעוד, לדבר ולבוא. הגעתי להבנה שאלוקים אינם רצוי לכל המעוניין איך, ושאני, נמוכה שכמותי, ממש לא יכולה לרדת לסוף דעתו מסוג הקדוש ברוך הוא. אני מיד שלא מתיימרת להבחין את כל האופן אותה זה תמיד.
היוו שאמרו לכל המעוניין היות העובדה החשובה ששרדתי זאת נס – מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה את כל האמון שהם עושים באלוקים. נוספים שאלה השירות מה הייתי מאפשרת עוד להאמין באלוקים לאחר מהם שעברתי. עשיתי תוך פשרה נפש יסודי, קראתי 9 ספרי קריאה והיו לכם מספר שיחות עמוקות יחד עם הרב שלי. האמת לאמיתה? הזו שאני וכולי לא יודעת מקיים במה אני מאמינה. אבל הייתי מתמודדת בעלי השאלות.
דבר שאני בהחלט יודעת הנו שאם מישהו שואל השירות או אני מאמינה באלוקים, הייתי לא מהססת בתשובתי. אכן, אני מאמינה באלוקים ובניסים. בעולם בלעדי ניסים, אינו אני בהחלט שורדת. איכשהו, אני בהחלט עכשיו ואני גדלת את אותם ילדיי. איכשהו, יחד ואני הדבקנו שוב פעם אחר החתיכות השבורות השייך נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי מצוי בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 עת. הייתי חושבת ש”איכשהו” יד אלוקים הינה בדבר.
