כולם התחיל בזלזול בדף בירחון לבישול והסתיים בתובנה עצמית דרושה.
סגנון ומתוודה, הייתי אוהבת לבשל (זה מעולה כשיש לך משפחה רחבת ידיים והמון אורחים), הייתי אוהבת לצרוך (קצת בזול נכונה, נוני משפיע במידה בוודאות על אודות אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.
אפילו כל יחד עם זאת, אני בהחלט מתנגדת בתוקף לחזות “אנינת טעם”. אני בהחלט אינן בכל בררנית לגבי איך שאני אוכלת, ואין זה מבלה את החיים שלי בחיפוש את אותה “עוגיית השוקולד-צ’יפ המושלמת” (יש ספר אפיה עם תכונות של זה בהחלט, מבטיחה לכם).
אכן נדהמתי לעיין את אותם טור העורכת במגזין בישול חדיש. ביחס לקראת לחיית המחמד ברשימות, היא אמרה, “השנה החדשה מתחילה עבורי ברשימה החשובה מכל”.
תהיתי באיזו החלטה מדובר. אינם משנה מהי את החיים של השנה או לחילופין באיזה דגם פורום, מתפעל נכונה לקבל כעת סידורים לשינוי וצמיחה פרסונלית. תמיד מצויינת לעבוד בעניין עצמנו ולנסות להשתפר, וממש לא משנה העובדות מדרבן אתכם להתעוררות. ומכיוון שמדובר נקרא במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעוסק בתזונה מתאימה או לחילופין באכילה מתאימה, שאמנם לא משמעותי כמו למשל התגברות בנושא כעס או בדבר חוסר סבלנות, אולם זאת מדובר באימון שרירי החלטה וריסון פרטית. הגוף נולד משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור להמציא אותו – לזלול ולהתעמל כדרוש.
אבל, הרשימה לעוזרת, העיקרית מכל הייתה: “חוויות האכילה להן הייתי מחכה ב-12 החודשים הבאים”.
בהחלט, היא זה עורכת מגזין המשמש במזון, נוני בכל זאת… הוא למעשה הינו מוגזם! למקרה לא מומלץ לה משפחה? או גם אינם בהכרח נכנסו ל”רשימה העיקרית מכל” לה, אז לאיזו פירוט מהווים בהחלט נכנסים? ואיך זה חושבים שיש להן זה?
עלות ספר תורה פשוט שישנם רק את השגיאות שאחרים עושים, הינן יותר מידי ברורות לעסק. היינו עלולים להתגורר את החיים שלהם בטכניקה למעלה מעולה מהו. כמה עולה ספר תורה מה איתנו? ממה אנו יעשו אחר הטעויות? מה הרשימה “הכי חשובה” שלי, והאם זוהי משקפת את אותה ארגון העדיפות הריאלי שלי? והאם מוטל עלינו כוונה למעשיי?
במידה ו הייתי נואמת בהתלהבות על גבי נתינה לזולת, אבל בעצם אינן משקיעה בכל עת בעבודה התנדבותית? ואם אני באמת מתנדבת, האם הייתי מייצר את זה כיוון הצרכים האמתיים של החברה שלנו אם בגלל מהם שפופולארי בחברה? כמה עולה ספר תורה ש אני מתלוננת על גבי משמש שה”עשירים” אינם תורמים לבית, ואז מבזבזת את המשכורת (המוגבלת) שלי על גבי ביגוד (קרי: נעליים) במקום בעניין צדקה?
במקרה ש אני בהחלט מתפייטת בצדקנות או שמא אי אלו קריטית העבודה שלהם השייך המורים, ואז מעכבת את שכרם או לחילופין מזלזלת בשליחות את זה כאופציה, כשילדיי מכירים לגבי תוכניותיהם לעתיד? במידה ש הייתי מדברת ממשית על אודות חשיבותה מסוג המשפחה, ואז ממהרת לצאת כל לילה לפעולה חברתית זה או אחרת? במקרה ש אני מגלה לצעירים שלי שם שחשוב את זה האישיות שאליהם, ואז נזעקת אודות ציוניהם הנמוכים? ואם באופן מיידי מבינים אודות זעקות, והיה אם אני מתחננת לשם אינן להגביה את כל קולם בדבר אחיהם, ואז צורחת על גביהם שיתלבשו עד ייכנסו למכונית?
כשקראתי את אותן הטור ההוא במגזין בפעם המקדימה, צחקתי. ספר תורה אשכנזי מחיר שבו ובזתי לרכבת התחתית. אך במחשבה שנייה, התביישתי. אני בהחלט חושבת לערוך רשימות חדישות – ויותר מזה, אני בהחלט מתכננת ליישם אותן. הרשימות שלי תנסינה לשקף את מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו לקסום לשם הנ”ל. הדחיפה לצמיחה קימת כמעט בכל מקום פנוי בה בני האדם מביטים. מי העלה בדעתו ששייך ל תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? כאן אני מצפה למהדורה שמטרתה…