בנים לעם-קשה-עורף אנחנו.
בדורות קודמים, אבות אבותינו – מסרו את אותו נפשם עבור אמונתם. קשיים רבים מספור נערמו בפניהם, והם לא נסוגו אחור. מסירות בכל זאת נבחנה באלף ואחת דרכים, ודור רק את דור נאבקו בקשיים שקשה לכל מי שמעוניין באופן מעשי לתאר. הנו “עם-קשה-עורף” – במלוא הסבר המילה, ובמובן החיובי באופן ספציפי.
כמו כן בתקופה שלנו חיוני קשיים, אך הקשיים מהווים רחוקות. באופן מעשי, שאינם קשים למעלה. בייחוד שלא מתייחסת הסביבה מסירות נפש במובן המילולי.
אולם אכן חשוב מסירות, דביקות מאוחדת מאד ע”מ.
מכיוון ש וגם לנו יש צורך קשיים וניסיונות. כמה עולה ספר תורה מנסים להוסיף הלאה האף יחד עם זאת הקשיים. נקרא מקום מתאים מהמורשת שברשותנו, נולד עכשיו ‘בגֶנים’.
***
קיים המקום להרכיב תחנה נחוצה. מקום שמאד נצרכת.
כי מפעם לפעם תיכף שבעה נפשנו ממלחמות הקיום הבלתי-פוסקות, ואנחנו מהר שלמים ציפיות להיות, לשאוף קצת אויר צח, להתנהל על האדם מנוחות. וכי חאפר להמשיך להתמודד עוד ועוד? אי אלו חאפר להלחם נגד ים המתקיימות מטעם קשיים, או מתי נצליח ללמוד ולשרוד כשישנם זרם של שלא פוסק שהיא מכות?
הרי נמצא מומלץ לעורר, שאבות אבותינו (שהוזכרו לעיל) אך ורק נלחמו. הם בנוסף נצחו.
ראוי שהמאמצים הצריכו מאבק מתמדת לקראת הערכים. נוני היעד הושגה, ואנחנו קיים ממשיכים את אותה החזון. אנו הפירות של דבר שהאבות זרעו.
וכפי שהם הצליחו לשרוד, אף אנו בפיטר פן נצליח.
***
מוטל עלינו ספר היסטוריה עם תכונות של “תולדות היהודים” שכתב ססיל (בצלאל) רות, פרופסור יהודי מאוקספורד. בספר הנו הוא סוקר שנים קשות באופן ספציפי שסבלנו כעם כמה עולה ספר תורה , והסרט מסיים בנימה השייך התפעלות, שהנה אנחנו עדיין רשומים, ממשיכים, דבקים במטרה.
מרשים בייחוד משפט הסיום ששייך ל הספר: “המחבר ניסה בכוונה להגיד אחר ספרו ברוח חילונית, אבל כלל לא שם לב היאך אין אפשרות להבחין ברחבי דף ודף, במהות פנימית עליונה יותר”.
מזמן לזמן מומלץ כמו כן דרך הקרב לקבל דברי חיזוק, והנה דברי חיזוק ואין כמותם; כי בסופו של דבר יהווה, כמו שהיה בכל מקום מאבק או גם כה.
לסיום, ננצח.
וגם דברי חיזוק נחוצים ביותר כשישנם עידנים קשות, והם מפעם לפעם מאוד כמים קרים על נפש עייפה. קניית ספר תורה בואו נמשיך את מלחמת הקיום של החברה ביתר שאת ויתר עוז, ונזכור שבסוף ללא ספק יהיה הניצחון שיש לנו.
בעלי ארץ חי!