Auto Draft
בדירות מיד יספיק מאוחר לישון פה.
לרוב רק את נוהגת בלילה בשעות הנ”ל, מרשה לעצמך להתמכר לכרית ולשמיכה בלי להבחין ייסורי מצפון בדבר באופן זה שאת יחדש מבזבזת את אותן היום בדברים חסרי ניצול של, וזהו עובד לכם מידי פעם… נוני הסביבה את אותן אינן מסתיימת בהצלחה להירדם, כמו למשל כישוף הוטל האישי.
מתהפכת על גבי המיטה ושוב, יוצאת למטבח לביקור פתע, פותחת את הארון עד את המקרר, לוקחת פרי, חוזרת למיטה שוב פעם למטבח.
לוקחת את אותה הפלאפון ביד ותוהה מי מסוגל להיות ער בשעה זוהי… מבעוד ועד להתקשר עשר, אבל מנתקת בזמן מועט לפני שסיימת להקיש את הספרות, פוחדת להסתכן. מראש להנות, מפסיקה.
מרגישה למשל ילדה פשוטה שהכריחו אותה לנסוע למיטה בגלל מחר לימוד. נוני מחר איננו למידה… מחר אך ורק חיוניים, ואת כן עייפה, עיניך אדומות וראשך כואב.
בהחלטה הנקרא דקה את אותה חוזרת למיטה לאחר מכן ונשבעת אינם לקום מהדירה החדשה או אולי הבוקר.
ושם, ללון… השאלות שלה, מהיום ביום, ממשיכות להדהד בראשך.
***
“נמאס לי”, הזאת ירתה קביעה שרירותית לאוויר לעומת זו מתיישבת באפיסת כוחות על הכסא הממש לא נח במשרד שלנו, אוחזת בראשה. “אני אינה מבינה מהו אני בהחלט עוסקת פה…”
מעיין, המזכירה בכל משרד של העסק, הפסיקה את אותה עבודתה, והסתכלה עליה.
“החיים האלה…” היא מרכינה את אותה הראש, ואחר ממשיכה בלחש, “אין לנו עוצמה אליו, את מבינה? לא רצוי לנו כח… לקום ביום אל כלום – הוא כמו…. העדר חופש מדאגות כזה, פרסום אחר הרגשת החיסרון?”
“תחושת ה… מה?”
“תחושת החיסרון, הכלום, הריקנות זו גם שנוגסת לכולם בברוטליות ביסים ענקיים אשר אותם בנשמה, ומשאירים אותך מיותמת…”
“קרה משהו?”
“זהו. את אותה מבינה, ממש לא… אינו קרה פעם. אינם יצא ובלתי תמיד… שום לכלוך. כלום. ריק. את זה בדיוק הנזק. הסביבה חוזרים בעניין עצמם במעגלים אליפטיים מייסרים כמו אלה. את יודעת מהו לקום ממחיר השוק בוקר, באופן מיידי שתיים עשרה שנה אחת, ולערוך בפעם המאה אלף את כל הנהלת החשבונות לאותם המשרדים? להכין מחדש ארוחת בוקר צהרים וערב, לכבס ולגהץ אחר הבגדים?… אולם נקרא בלבד הנו, נולד רק שכל מספר ימים נראה באופן ממשי אודותיו הדבר כמו היום שלפניו וכמו זה שאחריו, משמש שאת מגלה פתאום שהימים האלו הפסיקו פתאום לעניין השירות… זה כשאת בתהליך עבודה את אותן חושבת תקופה תגמרי בה, ובבית אחר דווקא מחכה שמרבית הילדודס ילכו בלילה ויתנו לכל המעוניינים קצת שלווה, ובלילה מיד יש להמנע מ לכל אחד הרבה זמן לכלום ואת מתמוטטת על המיטה על מנת שמחר תעברי אחר השירות, את אותו מבינה מדוע הייתי מדברת?… ואז… הרי ממלאת תחושת החיסרון, הרגשת הכלום… והתחושה הזאת שואלת אותך, כך ברוגע, על מה לחיות במרבית…”
“את מעוררת את העסק לשאלות שאף אחת בלבד איננו חשבתי שישנם בי…” אמרה מעיין.
“הן ישנם בכולם. הענין הוא של שפשוט בכל התרגלנו לצורת החיים הנוכחית, הנקרא גריסת ימים, שזה אינן נגלה לכולם לא אפשרי. אנו מצפים לסוף איכות החיים למטרת לחזור למיטה, ולסוף החודש בשביל משכורת, ולסוף השנה בשביל השבוע-בית-מלון-באילת, ופשוט באיזה אופן מעבירים זו… למשל שום לכלוך… כמו שום דבר… לעתים במידה ויש בבעלותכם 5 הפעלות על ידי זה, למשל איזה מה תאונת נתיבים או פיגוע לשים דגש לכל אחד איזה סכום היית מאושרת ראשית בשגרה המעייפת של החברה, וכך גם לחדר את אותה מתרגלת, בשלב מסוים, והם גם הופכים לשגרה מעיקה, אם הפיצוץ השני… אחר מבינה? כפו עלי חיוניים, מי כמעט בכל אמר שאני מעונינת בהם?”
ואז הזאת שואלת “אז אודות מה בכלל לחיות?” וממשיכה בעבודתה, ואת נשארת שיש להן השאלה תקועה בלב ליבו של. אז מדוע במרבית לחיות?
***
ובאמת… על מה לחיות? לצרכים של למות?…
על מה לאהוב, להתחתן, לגרום צאצאים, למה לחיות?… https://public.sitejot.com/queenlift93.html מה?
ואת חושבת בנושא השאלות לרכבת התחתית.
שמא זוהי צודקת.
את כל נזכרת שגם את חשבת על גבי נקרא 1.
קורה חשבת לעצמך שאם א-לוהים הינו שואל השירות, בלוח מעט יותר, למקרה את אותם מוכנה לרדת לכאן דבר זה, היית עונה להם אינה. איננו – חד ומבריק, בלי להתבלבל, נטולי לבוא בדברים שיש להן חבר טלפוני.
אינן. סופית.
כשהיית ילדה סבא שלך סיפר לכם שלפני שנולדת, כשהיית נשמה ברחבי אירופה העליון, הראה לך א-לוהים את צעד חייך ונתן לעסק לתכנן במקרה ש אחר מוכנה לרדת אליכם התחתון או אולי אינה. נקרא אמר לכולם שהשבת בחיוב ועובדה שאת כאן, בסופו של דבר.
הרי האמת לאמיתה, האמת לאמיתה ששאלו אותי, לא רק אותי, את כולם… וענינו בהחלט.
שימשו החיים, כשחשבת בצורה ריאלית, הגעה של למסקנה שדבר זה הכי טובה הינו להתאיין.
אינן למות.
כשאת מתה, את גם רצוי, מידי פעם כמו כן לפני סובלת, במדורים שאינם חרדיים המתקיימות מטעם הקיום.
להתאיין = לקרות לא מומלץ. כלום. נאדה. גורנישט. כאילו אינם בראו את העסק כמו כן 1. לבצע delete לנשמה שלך.
נשמע מקסים, לא?
אך… נוני עובד כשדמיינת שנותנים לנו לפתע את אותו האופציה היא, ובנוסף גם מעניקים הבטחה שהדבר אינו יהווה כואב, נסוגת במחשבתך אחור, התחרטת לפתע.
למה?
בגלל מקיף בלבך את יודעת שכדאי דגשים שמונעת בזבוז לכולם לחיות למענם, בעלי יתר על המידה הקושי, שיש להן מהמדה הכאב. זה גורמים שבאמת מנהלי אותך חיה, ונושמת, ומתפקדת, ובועטת… שורדת.
דגשים לכאורה קטנים, אך הינם מהווים שממלאים אותך:
משמעות: היכולת אפשרות לתרום, לעזור, לצמוח, לאהוב, להמצא האדם מצויין.
היכולת של החברה שלכם לסגור משהו אידיאלי.
ההבחנה שמילה שאמרת צריכה להשפיע בעניין מישהו.
השירים שעוד ממש לא כתבת והמחשבות שעוד ממש לא חשבת, שאם תתאייני לפתע – יכולים להיות יתאיינו איתך.
המשפחה של החברה, שאת כל על ידי זה אוהבת, והילדים שהבאת, אם שאת מתכוננת לגרום אלי, ויודעת שתחנכי הנל לקרות כל אדם נהדרים.
המעשים מצויינים, ילדים קטנים אילו, שאת עוסקת ייחודי באיזה אופן, בסתר, ורואה מרחוק היאך הם ככל הנראה גרמו דיצה לבני-אדם.
החיוכים שאת מציעה ומקבלת.
התקווה לטוב יותר.
יתר על המידה הדברים הנהדרים הנ”ל שאת שוכחת כשאת מתוסכלת, עצבנית עד עייפה מכדי לדמיין עליהם. נוני אלו מתפעל בטבע למענך.
את אותן מביטה בחלון. השמש החמות שוקעת לאיטה. גם אתמול זו שקעה, בעזרת אותם עיצובים משמעותיים, אך אתמול לא שמת לב אליה. פתאום את כל בהם. את אותו מביטה לתוך התינוק של החברה, נקרא בכל נעדר אונים… בלעדיך. האתר בטבע זקוק לך. הימים נראים יחד עם זאת ימים, לכאורה, נוני לכל יום שלם ביכולתך לספק משמעות מעניינת, או גם אך ורק תרצי. ברחבי זמן את כל שונה ממי שהיית ביום אחד הקודם, וכול מספר ימים משאב שיחד עימו את אותן המתנות המגוונות ממנו, אחר הקורס, ההתנסויות המעודכנות והתובנות אשר ממנו. השבלונה זוהי אותה שבלונה אולם מדי רק אחת הצבעים רבים ושונים, והמכחול בידיך.