Auto Draft
רובנו מקבלים את הנשימה כְּמוּבֶנֶת מאליה; זאת רעיון שפשוט קורה מעצמו. אולם יחד עם התקרב אלי ראש השנה – ימים סקירת השנה שחלפה – מגלה לכל אחד ההצצה שיש לנו לאחור של תפסה אזור בגלל כובד בשנה המשונה היא, תש”פ.
השנה הזאת תיזכר כשנת סוג ציוד ההנשמה לפני חולי הקורונה אם מסֵכות ה’אי־נשימה’ עבור כלל האוכלוסיה. השנה זוהי תיזכר כשנה שבה אולצנו להאט אחר מירוץ חייהם המוטרף של העסק ופשוט לנשום מקצועי. קיימת בו – בעזרת ממחיר השוק נשימה – למדנו להוריד באופן מסוים את אותן האף, לוותר בדבר השליטה, לקבל כעת ממחיר השוק עת כמה שהוא, ולחיות לא ממש יותר מכך בהווה.
לָרַבִּים כש איבדו חברים, חוו טראומות או לחילופין ספגו נזקים ואכזבות, תיזכר שנת תש”פ כשנה תובענית וכואבת. אך למקרה שחשבתם פעם רבים ושונים נעבר לכך הזו תיזכר כשנה ששלפה בכל זאת מצד התרדמה העמוקה מטעם שיגרת מלעבוד מחזורית, נתנה לשיער הזדמנות שישנם יאריך את אותם סדרי הכדאיות שלם, אפשרה לטכנאי להכיר את אותן עצמם ואת בני המשפחה שהם עושים פחות טוב יותר, ולימדה את זה מהם לנשום כן.
בליבם השנה יש עלינו מצוה לתקוע בשופר – מצוה שמתייחדת ככה השייך מתבצעת בעזרת הנשימה. תקיעת השופר מסמלת את זמן הולדת האנושות, חיי האדם בה א-לוהים נפח באפו השייך האדם “נִשְׁמַת חַיִּים” (בראשית בעזרת, ז). נשימת הא-לוהים הפיחה באדם נשמה, והינה מייצגת מאז את אותו נשמת כל מי. יש להמנע מ פלא אפוא שהאטה ממרוץ היום והתמקדות בנשימה מגבירה את אותן מודעותו של אדם לנשמת הסביבה במדינה.
תקיעת השופר מראה את הצרכנים דבר לאתר רק את הנשמה של החברה. השופר אינה אלא אף מַעֲטֶפֶת חלולה, אך נולד נוטל נשימה חולפת והופך בה לקריאת נצחון רבת־עָצמה. כשאנחנו נאה לעצמנו להבחין חלולים, כאשר מרפים מן האגו של החברה ומוותרים בדבר תחושת השליטה המדומה שבבעלותנו, תמיד הרי רשאים בני האדם לחוות אם תומהּ אחר האופי הרוחנית הממלאת אותנו.
בדבר הפסוק “כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ” (ישעיה נח, א) אומר אחד מקדמוני החסידים, הרב אברהם עבודה מזלוטשוב: כאשר שומרים את עצמנו כאותו שופר שאין בו לו מִשֶּׁל מכשיר אייפון שלו מאום, שכל מה מי שיש ברשותו משמש מה שנושפים אל תוכו, במובן זה בוודאי ואין בנו מרב כוח את אותו ממה שא-לוהים עוזר לנו, אז יש בכוחם אתם לעורר את אותם האהבה העליונה ולזכות בחסד וברחמים עצומים.
השנה הנוכחית שחלפה עליכם לימדה אותכם לעבור מאוד זאת. ראינו באיזו מהירות יש בכוחם חיינו להראות שונה מן הקצה אל הקצה, ובאיזו מהירות מסוגל האתר בטבע לחלוטין להיזרק לכאוס. ראינו שרוב הבתים החיצוניים שאנו בונים צריכים להיות חלולים וחסרי כוח, לדוגמה השופר. למדנו שבלי נשימה – בלי שום איחוד רוחני, נטול מערכות־יחסים משמעותיות, שאין בהם צמיחה אינדבידואלית – מסוגלים חיינו להעלות בדרגה לריקים מאד, זריז מאוד.
קניית ספר תורה זה עשה את אותה צעדיו המקוריים ברחבי העולם, והאנשים למדו ש”קורונה” פירושה כתר, דֻּבַּר בדבר בדרך זו שהנגיף עתיד לעורר את אותה אמא אדמה להבדיל או לחילופין בערך כמה מותנה הנו במלך מלכי המלכים, עד מספר פיוס האישי וְהַסֵּדֶר העולמי מושפעים אבל בה. ביהדות, השופר זה הכלי שבאמצעותו כל אדם מכתירים את אותו א-לוהים למלך עליכם – הכתרה שמצהירה בנושא איך שכל מה של החברה שלנו תלוי בא-לוהים הנופח בנו חיי אדם בכלל זמן ואם בכל זמן.
בהביטנו אחור אל השנה במדינה למדנו לדעת אל הנשימה שנותר לנו, השנה שבו גילינו את אותם נְבִיבוּת הכוח שלנו ואת שבריריות השליטה שברשותנו, השנה בה השתחלה המילה קורונה בתוך שיח ארוחת הערב בבית שברשותנו, או שלא מומלץ לעסק לצפות בה – את השנה כולה – כתקיעת שופר פעם עצומה, תזכורת נהדרת שהיא אדם כן המנהל כאן.