Auto Draft
אתר קטן בגיל ההתבגרות, נע ונד כעלה נידף ברחבי אירופה מנוכר. שתיים לישון. קפה שחור עמיד. יושב במרפסת בגג ישיבת ‘אש התורה’, בוהה מול הכותל, חש שאלות קיומיות שסותרות לכל המעוניין רק את הפנים עם הרוח. מעוניין לדעת דרכים באופק השחור הנקרא הר הזיתים. הלב מנגן בעצב עדין. פורט בעניין מיתרי הלילה הסמיך שעוטף אותך בבדידות. הייתי זוכר ששלפתי את אותה מצית ה’זיפו’ המוזהב שלי ועליו חרטתי שני מילים:
‘אש קודש’.
אנחנו במקביל, כל המורים והמטיפים נדמו לנו כניצבים דמיקולו בהצגת היקום. שקרנים גרועים. זייפנים שמוציאים ביקום פסול לאומנות ההתחזות. ורק הנו. המחנך הדגול. הרבי בזמן התופת משום העובדות הצליח כל לגעת בי.
*
ביממה שלישי, ד’ במרחשוון, חל זמן השנה לפטירתו ששייך ל הרבי מפיאסצנא. האדמו”ר רביקלונימוס קלמיש שפירא. ספריו האלמותיים: ‘חובת התלמידים’ המתמחה במוסר ותיקון המידות ופונה למחנכים ולהורים עם הדגשת הקו החינוכי הרואה את בודדות עולמו מסוג הילד וכתוצאה מכך את כל ההתאמה החינוכית המתבקשת מכך ו’אש קודש’ – שבם דרשות שאמר אל מול חסידיו ברגעים המכוננים והמכריעים ביותר של הדודים בשואה, נכנסו למדף הזהב מטעם ספרי ההגות החינוכית העסקים הגדולים מאוד שנכתבו במאה האחרונה.
*
הרי יושב לו בחור שבור במרפסת, מעוניין למצוא ולא בקיא היטב מהם, מתוסכל ומאוכזב. נושם שהחיים נדמים הוא צריך כקוקה קולה בטעם קריסטל שלושה בעשר במכולת. אבל שכזה שכל הגזים הוקמו וברחו לעוזרת נטולי להותיר ולו גז אף אחד לא לרפואה. האדם אני? כל מה בדירות מיד קרה פעם ממני? אלו תשאף להתחתן איתי? מניח אחר הקפה בעניין הכיסא הימני. שולף אחר הסיגריה בשמאלית (הפסקתי בזמן האחרון…תרגיעו) ומתחיל להפריח טבעות עשן לאוויר שנדמות על גביו כמטאפורה די עצובה של חייו: לא מומלץ רעיון התחלה. יש להמנע מ משימה ויעד. שאין אמצע. לסיכום הטכניקה התעקמה והתפספסה לנכס עד שרוב חייהם נראים לקבלן כמעגלים סגורים מבלי אפשרות בריחה.
פותח את אותו ‘חובת התלמידים’ ונתקל במילים הבאות:
“ולמה זה תתמה כך לאמר, שכיון שאין בו כל אחד מרגיש בך בכל יתרון משאר הנערים אי אפשר שתעלה תתגדל ותתקדש, למקרה אף את אותה עצם שאר הנערים כל אחד מומחה, והיה אם תוכו שהיא עצם נער מדינתנו כל אחד יכול, הסכת ושמע את אותו דברי המדרש ותשתומם (מדרש עצומה איכה): אמר רבי יהודה מיוצר וראה איזה סכום חביבין תינוקות לקראת הקדוש ברוך הוא למעשה, גלתה סנהדרין מירושלים והוא לא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות כהנים ולוים ובכלל לא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם”
*
הרגשתי כאילו משמש אמר לי: אפי’ שאני איננו מיומן ההצעה, במילים אחרות או גם נתעלם לרגע מאיך אנחנו מקבל אופי בפתח באופן כללי: תביא חיבוק! עמיד כזה! נוי. מחבבים ההצעה, אחי! עזוב את העסק פה מכל המחשבות ורעשי הרקע, את אותה עם העניין זו הבנת?
מחיר ספר תורה מידי אני נחוץ שתהיה בו בתקופה ההיא לחיבוק הוא. לידיעה שלמרות כל מה שרצית לדעת יש עלינו מישהו ברחבי העולם דבר זה שמוכר עבור המעוניינים את הקטע שאני יקר. שנחוץ מישהו שלא רק שמאמין בי, כי אם בלעדי לחפור ולבלבל ת’שכל היישר ניגש לכל מקום הארכימדית שעליה בנויה ומעוגנת כל הרגשת הכלומניקיות שלי.
*
תמיד הרוב שנה לאחר, כמחנך, הבנתי בהחלט בערך כמה גדלות ועומק, טמונה בתפיסת הטבע החינוכית השייך האדמו”ר מפיאסצנה: באתר כפייה. גדלות. רגישות בערך התפקיד שלנו ברחבי העולם. בענף פס ישאיר וטכנוקרטיות, אשת החלומות המתקיימות מטעם הייחודיות. מהו שסטודנטים צריכים לצרוך בסמסטרים מושלמים בפקולטות לחינוך בדבר פרדיגמות ואסכולות הנקרא נפש לומד, בקרב הרבי מפיאסצנה הנו הגיע באריזה מהודקת במשפט האדם.
*
והנה גם שורה שמבטאת את אותן הסוג של תפיסת עולמו החינוכית ואת התענוגות הכל כך מזוקק שלה:
” המחנך שמעוניין ליצור את אותה נשמת המשתלם הטמונה והגנוזה בו, לגדלה ולהבעירה שתבער באש השייך מעלה למרום וקדוש, וכולו נוסף על כך כוחות גופו בקדושה יתגדלו ולתורת ה’ ישתוקקו, *מוכרח הוא למעשה להרכין את אייפון שלו אל משתלם המתחנך בעניין ידו* ולחדור לתוך קטנותו ונמיכיותו או שמא אותם בא אל ניצוץ נשמתו הגנוזה גם כן נעלמה , להוציאה, להצמיחה ולגדלה” ( מתוך הקדמת הספר חובת התלמידים)
*
זה איננו הילד, התלמיד אינה מקשיב לכולם. הוא למעשה אתם אינן השכלנו לדבר לחדר בגובה העיניים ולהנמיך את כל עצמינו, שמקשים לתכנן אותו לדעת את אותה המסר של החברה שלנו מכיוון המהלך שטרם הצלחנו לגשר.
האדמו”ר מפיאסצנה שתורתו החינוכית נחצבה ברגעים המשפיעים ביותר בייחוד מסוג חייהם, הביא אלינו את אותם המשפט ה-3, שבעצם אתם יכולים להבליט מתמצת בשורה רק אחת, את אותה דבר אשר הוא כל כך אמתי ונכון, נוגע וזועק במדינות שונות בעולם החינוך:
“כי האדם המחנך של החברה – אם לא העסק שלך עצמך” ( חובת התלמידים פרק ג’)
ותודה לחברי ורעי המחנך מיכה קליין, שהאיר את אותו עיניי והזכיר לי או לחילופין מגוון לפעמים, יש יהלומים שמאירים ומפיקים חשמל חינוכי כיף והם לא תקפים למעט לאוקיינוס בנוסף בימת ‘הטד’ אלא ממש עכשיו, מתחת לבית, לתוך ארון ספריו היהודי שבבעלותנו.
האדמו”ר מפיאסצנה זצ”ל נקרא בי”ד בתמוז ה’תרמ”ט. נפטר עור סקי חשון התש”ד.
כמה עולה ספר תורה חשוב לזכור ברוך.