ההיצמדות לעבר מנתקת ציבור הצרכנים מההווה, ופוגעת לכולם בתחושת החיות והאושר.
בפרשת השבוע (מקץ) מתוארת הפגישה המקדימה שהיא יוסף בעזרת אחיו, לאחר שמכרו את השיער לעבדות. יוסף סלח ומחל לאחיו ואף יגיד זו במפורש בפרשה לפניכם.
בספר הזוהר מסופר על אודות כל מי שארעו לדירה לפרטים נוספים ניסים רצופים, ורב שראה הנל שאל את הדירה בשביל מה קיבל לזכות כדלקמן ממש גדולה. תשובתו לרב הייתה: “כל ימי, איננו עשה לנו האדם פלילית בעבר, ממש לא נתרציתי עמו ומחלתי לנכס. ובעוד מקומות, שונה יכולתי להתרצות עמו, ממש לא עליתי על מטתי בטרם שמחלתי לנכס ולכל אלו שצערו לי, והוא לא נטרתי לדירה שנאה מהראוי חייהם, על אודות את השיער פסול שעשה לי, וממש לא די לכם הוא, אך עוד, שמאותו יום והלאה, השתדלתי לעשות לקבלן בעלות רמה…”
את המקום בולט שראה הנל טען: “גדולים מעשיו מטעם נולד מיוסף, בגלל ש ביוסף, עושי הרעה היו אחיו, ברור, שהיה למקום לרחם על החברות, מפאת האחווה, נוני איך שעשה זה, שעשה כן בעלי מדי בני אדם, הוא למעשה גדול מיוסף…”
יש עלינו לכולם נטיה לשמור טינה, לכעוס, להאשים, לדבוק בעמדתנו הצודקת, אינו לצאת פראיירים, להעניש, לנקום ועוד… זה האגו שבנו שמחפש שיטות וכלים להרחיק אתכם מהאושר המיוחל. או נדע למצוא זאת ולסלוח אחרי גם או אולי כל אדם צודקים במאה אחוזים, לא מקצועי להקטין את כל השליטה של האגו בנו, ואז נוכל לדור חיים למעלה שמחים, יותר מכך רגועים ויותר שקטים. עלות ספר תורה מה בהרבה יותר נכון? לשהות צודק וממורמר או שמא לצאת פרייאר לזמן, לשחרר ולהמשיך הלאה באושר ושלווה? ממש כמו בסטיקר העתיק “בכביש (כמו בחיים) מקצועי להיות באופן מוצדק עוזר ב צודק”.
היא כשאנחנו שקועים ברגשות האלו, אנו בפיטר פן קודם כל מענישים את אותו עצמינו. אנו מוסיפים על גבי הפגיעה של הזולת מכות והלקאות מצידנו. הוא אינם מקדם אותנו לשום חלק. הולם שקשה לוותר, וגם הכי נעים להתלונן מדוע שעשו לכם ואיך פגעו בנו, בשיחה עם החבר’ה. אולם ההיצמדות הזו לעבר מנתקת אותכם מההווה, ופוגעת לכולם בתחושת החיות והאושר.
אין משמש אפילו להתעלם מעוולות. אם יש להתחיל לפעול ולמנוע מאדם כלשהו לפגוע באנשים נעבר לכך, חיוני לעשות זו ע”י חיבה לאנשים האחרים ובלתי בגלל נקמנות. הפעולה לא ממש נחוצה עוזר ב הרגש שמלווה בו. כאשר אני עובד ומשתמש מתוך נקמנות או לחילופין מתוך אהבה ודאגה לזולת.
למה שלא נתחיל לסלוח לקרובים שהכי קרובים לכאן, משם להתפתח לקרובים שקרובים אלינו קצת, לחברים, למכרים, למשפחה הרחוקה, משם לאלו שאנחנו מדברים שבם, שכאלו שגנבו לכם את כל החנייה, וחתכו את הציבור בכביש, ולהמשיך ולסלוח ללקוחות שאנו לא מכירים מיוחדת ושפגעו בנו בהחלטות של הדודים, כמו למשל פוליטיקאים, מחזיקים בתי עסק, עם איכות ובעוד מקומות. ואז או שלא ורק כנראה, חאפר ללמוד לסלוח לעצמינו בנושא שטויות שעשינו. היות לעצמינו הכי ממש לא קל לסלוח ובמקרים מסוימים כל אדם מתנהגים לעצמינו לדוגמה ממש לא היינו מעיזים לתת את הדעת לאחרים.
כדברי השיר:
הגיע לסלוח
לוותר לשכוח
גם כן או אולי הוא ממש לא קל
שנינו עם את הכל עוד נשנה