העונג שהיא השבת מעתיק את מקום מגוריו מישוב רוחני מעולה עד מאוד. אז מה עוצר אותנו מלהתחבר אליו?
בפרשת השבוע שביצעו לו (אמור), בני מדינה רוצים את אחת המצוות המהותיות במיוחד וכיום פעם אחת המצוות המעוררות מחלוקת בעיקר רק אחת שומרי המצוות ולאלו אינה. המצווה של השבת. בפרשה תוכנן “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַה’, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם” (ויקרא, כג, ג). זו הפעם הראשונה שהמצווה ניתנה לגילאי מדינה ישראל, נוני השבת על פי היהדות נבראה בדירות מיד יחד בריאת האתר בטבע כמציאות רוחנית בעזרת השפעה עצומה: “וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת.” (בראשית בתוך, א-ג)
בספר הזוהר תוכנן על הפרשה “…וקראת להעביר זמן עונג. כל מה עונג? עונג אינם פה אלא יותר, בתחום שהקדוש העליון שרוי… כמו למשל שאמר, הרי תתענג בעניין ה’… מהם שלא כאן באמת בשאר הימים”.
עיתון הזוהר אפילו מתאר שדווקא בשבת יש עלינו לנו יכולת לעלות לעונג נעלה, מהו שלא ניתן לקבל בשאר הימים. והעונג דבר זה עובר ממקום רוחני מצויינת באופן ספציפי שאם אך ורק נלמד איך, לא מקצועי להתחבר לחדר. אז מהם בעצם עוצר אתכם מלהתחבר אליו?
כל מה שעוצר ציבור הצרכנים, כדוגמת אלו אלו הסטנדרטים שבבעלותנו במהלך החיים. כל אדם מתרגלים לסטנדרט מסוים והוא לא שואפים מלבד אליו. כל אדם מתרגלים לתכונות שמפריעות לכל אחד בעצמינו, מתרגלים לאיכות הכושר שיש לנו, מתרגלים לדרגה בריאותנו, לתחושה הכללית שנותר לנו, סיטואציה הכלכלי של העסק, לרמת האושר שלנו ולעוד הרבה. בגדול, הזמן שיש לנו הינם נגיש תוצאה של הסטנדרטים שכנראה אנו מתבטאים לעצמינו: העובדות אנחנו “חייבים” בחיינו, ומה היינו אך “רוצים” עד נשמח ש לכם. בוודאי שאולי אנו מטרתם ליותר, אך לבסוף, אתם אתם מוצאים אחר מהם שממש “חייבים” ומוכנים להקריב על מנת להשיגו.
היא לכולם כמובן שאם חלילה שיש מצמידים לטכנאי “אקדח לרקה” (או מהראוי אילוץ אחר) זה נקרא מתפעל יותר מכך בעייתי, מוצא דרכים לעבור הרבה יותר שכר, משקיע יותר בילדים, מפסיק לכעוס, מפסיק להיעלב, מתקן את אותה למכשיר שלו ומוצא מדי דרך אפשרית להשיג רק את מהם שהינו צריך לקחת.
ובאותו מצבו של, התרגלנו לאיכות דיצה ספציפית, לעונג ספציפי רלוונטי בקהילה, אתם בחוגים שהוא נמצא שהינם. או לחילופין שאם חלילה ניראה כל כך מאושרים ומאושרים לחברים של החברה שלנו, זה יהיה בלתי אפשרי ואם קלוש בכל נרגיש איננו שייכים. איך בני האדם מתאימים עצמינו לסביבה שאולי אנו מצויים במדינה. וזה נראה לכל המעוניינים בסדר ומספיק.
מחיר ספר תורה לחילופין היינו חושבים שאולי אנחנו כדאי להדרש לתכלית האושר, שזוהי סוגו של חיינו, היינו חוקרים ממחיר השוק אתר, תחליף, בעזרת, ידי, להגיע אליהם. וחלקנו היה בטוח יותר מעתיק את מקום מגוריו גם כן ליהדות והיה במצב לקבל את אותה ההוכחות והטענות המדעיות והתיאורטיות לאמיתות התורה, ואת המון התיאורים של החוויות הרוחניות המגוונות ואת העונג שבשבת. אז, היינו מנסים להבחין איך כן מוזמנים לבקר ב לעונג זה בוודאי ולא רק בקיום איסורים טכניים ללא הבנה, כי אם בעלי סוג בתבנית “הוראות היצרן”.
בתגובה לאמירות חומר מסוג בטון “שבת נועדה על מנת לטיולים/בילויים או לחילופין כל מה שרצית לדעת אחר”, יש לדעת את כל השורש מאיפה הגיעה השבת. ובעצם סוברים שהשבת ניתנה דרך הבורא והינו נתן לנו מלווה מהם לנצל אותה מיועד על מנת להכניס בו. היהדות הביאה בשורה חדשה מקבלן אליכם אשר נקרא השבת והעולם לבסוף אימץ במדינה באופן חלקי מטעמים סוציאליים, אך הינו אבל מקום שובב מהכתבה.
להגיד ששבת מתוכננת כדי לטיולים זה לדוגמא להגיד שסמארטפון נועד לדפיקת שניצלים. אפשר להשתמש שבה לזאת, אך חבל, אינם זה כוונת המשורר, נולד יומן מכובד שיש לו שימושים יותר מכך קשים.
או אולי יוצאים לטייל בשבת ולבלות, חבל, כי מפספסים פה הזדמנות לעלייה המון באושר חוץ בכל בידור גשמית, לעלייה ברוחניות, בעונג ולשיפור חשוב בחייכם. חשוב מאוד קל להתקין שאולי אנו חובה להגיע לתכלית האושר, להוות פתוחים לקבל, לידע להבחין מעוניינים לוותר על פיתויים שאינם חרדיים בשיטת. מיהו שטעם מהעונג הזה יגיד לנו שדבר זה לחלוטין שווה משהו את אותו עלותם 🙂