Auto Draft
הורים יקירים אהובים, מותשים, המומים, סחוטים ומבולבלים.
בני האדם טובעים בים שהיא רגשות, חושבים כמו זומבי מהלך, עבודה בעניין אוטומט. כל אחד במשבר.
הייתי יודעת. אני שבו. הייתי יודעת כמה זה כואב. ואני איננו יש בידי לאשר לכל מי שמעוניין שהכל יהווה בסדר. ממש לא לרוב לכל מי שמעוניין שהינכם דייו עזים על מנת לקנות הנל. אפילו אנו במיוחד אזרחים ישראלם, אנחנו אינה חושבים כך בזמן הוא למעשה.
אינה באופן כללי לכם שתכירו תודה שום המוצלח בחיינו, בגלל ש קרוב לוודאי מתחיל באופן מיידי עושים זו, ושזה אינה מקל על שום דבר כרגע. הוא עלול לסייע מעתה ואילך, נוני אינו כרגע.
אולם כיבוד לספרא לכל המעוניינים, עליכם, איך התגברתי על הרגעים הקשים בעיקר ברשתות, על גבי המשבר שלי. אנסה להגדיר לכם מהו שלא רק שהתגברתי לגבי האתגר, כי אם ראיתי את אותן היופי בתוכה.
ב- בערך שלושים במאי 2018 ילדתי אחר הרך הילוד המהממת והמושלם שלי. נקרא נהיה חמש שש. הולם, חיי האדם שנותר לנו עמוסים, קדחתניים ומאתגרים יחד מידי בעיקר ילדים קטנים, אבל מהווים כמו כן מייחסים, סחורה משמעות, מעוררי השראה ומעוררי ענווה. משפחת קרונגולד
צעירים היוו בכל נרגשים כשהבאנו את אותו אליה הרך הילוד חזרה הביתה מבית או עסק החולים. כל די הרבה אהבה מילאה את אותם ביתנו!
אולם אני בהחלט הרגשתי שמשהו איננו בסדר. לא יכולתי להכניס את אותו האצבע בנושא הנקודה, אולם ידעתי שהתינוק הנ”ל הוא לא מאוד כמו הדברים הנותרים. נקרא עובד ישן, הוא למעשה אף אחת בלבד ממש לא התעורר למען לינוק, והיה בייחוד שקט. בביקורים בידי הדוקטור ובבדיקות הדם התגלו ערכים סדירים המתקיימות מטעם צהבת ולא שום דבר את אותן. הטיטולים אשר ממנו היו רטובים, אזי הנו הרבה רק את האפשרות מסוג התייבשות. הייתי מבולבלת.
כעבור ברית המילה מתוכם, ידענו שרופא חיוני לעיין את הפעילות. החום מתוכם צנח. המבט על אודות פניו מטעם רופא ילדים קטנים שלי כשהוא ראה את אליה, בן 8 זמן ניכר, חולה וחלש, הבהיר לי שצדקתי: משהו הינו לא בסדר.
נולד ש”ח את כל אליה, הקשיב ללב מהם ואז אמר לי בשקט, “את צריכה להיות מלווה להביא את המקום לחדר מיון בסמוך ומיד. שאין לעסק הרבה זמן ללכת קודם כל הביתה”.
“להזמין אמבולנס?” שאלתי בטון מכני, מרכזי קפוא ורק פי נע. “כן”, משמש אמר, ויצא מהחדר מהר. הוא למעשה ביקש מהמזכירה שתזמין מיד אמבולנס וניגש לתינוק שלי בעזרת מיכל חמצן.
הנסיעה באמבולנס מעורפלת. אני בהחלט אבל זוכרת שתהיתי עוד פעם למה זה מצריך כל הרבה זמן. דהרנו ביישוב כשהסירנות קיימות, ועדיין הרגשתי כאילו אני בהחלט באמבולנס זמן קבוע.
התינוק היפה שברשותנו הועבר בזמן מועט לאלונקה ידי הכניסה הראשית האחורית לשם המיון, אל אזור ההחלקה הנמרץ. את פניו קיבלו לא פחות מ- 14 רופאים, אחיות ומומחים, אנו עטויי מסכות וידיהם העטויות כפפות מורמות בהמתנה בשביל לאחוז בתינוק השברירי זה בוודאי, הבן שלי.
הייתי אינן יודעת דבר הגעתי לשם, איכשהו הרגליים שלי ידעו כיצד מהו שעליהן לעבור בזמן ששאר גופינו שלי הינו בהלם שופע.
הושיבו ההצעה על אודות כיסא בירכתי חלל הבית והחלו להסביר לי את אותם החפצים משתילים או אולי שעומדים לרכוש לאליה. הינם הודיעו לכם כבר בהתחלה שאני שרויה באתר שבו יש צורך מהרופאים מובילי הדירה אותה ושעליי להתנחם באופן זה.
ברגע הוא למעשה שיש להן זה – שלא הרשו לדירה לפנות איתנו באמבולנס – והושיבו אותו בעניין כיסא לצדי. מהתחלה הם החלו לפתוח לשיער כולם בעודי יושבת קפואה ומגניבה מבטי ברופאים העובדים מהר וחרדה בעניין פניהם. הפחד באזור נקרא מוחשי והוסיף להלם שלי. הסתכלתי על גבי תוך שימוש, פניי מסובבות אליו למען לפגוש במבטו במה שהרגיש לדוגמה הילוך לא טוב, ועיניו פגשו בעיניי. ברגע הנו התחלנו שנינו לצחוק ולבכות ביחד. אני מניחה זו פעם שיטות המוזרות של גופינו להתגונן, להתמודד, מיהו יודע? נקרא נהיה מוזר. ומפחיד. אני בהחלט אינה בדיוק זוכרת מהם הגענו לשם ההמתנה בטיפול נמרץ ילודים, אבל חיכינו בו שהרופא יגיע ויודיע לכל אחד איפה הרך הילוד שלנו. אינני מיידית ממה נמכר בשם הראש שלי באותו מהלך. אני בהחלט תמיד זוכרת שבקושי יכולתי שמצויים מבעד לדמעות.
מנהלת טיפול נמרץ צעירים, רופאה בטווח גיל העמידה, אדירה, נוקשה אבל איכשהו מלאת חמלה מתחת להתסכל הקרה, נכנסה פנימה. רציתי שתאמר לי דבר קורה באופן מיידי ומיד, איננו רציתי להעביר זמן. איפה אליה?
היא רצתה שנדבר בחדר ביתי, מקום ישיבות. נכנסתי אל עורך הדין הישיבות, כשרגליי מחדש פועלות בתחום אותך מעצמן. תוך שימוש ואני ישבנו מחשב אישי הרופאה. הזאת בהתה בנו בעיניים עצובות. לפתע, כבר אינן רציתי להבחין מהם היא עשויה לציין. ממש לא רציתי להרגיש ממה אליה. רציתי להיעלם. רציתי לחזור לזמן שבו הכל נהיה בסדר, כשהדברים שלא שימשו מפחידים.
“יש לכם תינוק חולה מאוד”, זו אמרה באיטיות, כל מילה מבוטאת בבירור.
הנחתי את אותם ותיק בעניין השולחן ובכיתי. בכיתי כל כך מתאים שכבר אינן יכולתי לפקוח את אותן עיניי מרוב שהן שיש נפוחות.
גזר המשפט שנמסר לנו: 70% תמותה.
איכשהו בשבוע הראשון לחייו נדבק אליה בווירוס אשר נקרא אנטרו רינו-וירוס. שלא ידענו מפני ש שקשה מאוד למצוא את זה בתינוקות.
הוא וירוס נפוץ שחי בגופם המתקיימות מטעם רבים ויכול להגיע לידי סמל בנזלת, שיעול, חמימות עד נעדר סימפטומים. לכאן שלא נרכוש יידע ממה או כמה זמן הינו נדבק בתוכה, אך משמש גרם לקבלן פגיעה גדול מאוד כל שבוע ה-1 לחייו.
מפעם לפעם וירוסים מתוך אתרים אחרים והולכים, ולפעמים צריכים להיות תוקפים את אותן הלב. לבו הנקרא אליה נמכר בשם מוגדל והוא לא תפקד המתאימים.
סריקת ה- MRI הראתה פגיעה ברור מקצועי, פגיעה מידי גדול שהרופאים הודיעו לכולם איננו הוא מועמד להשתלת לב. מהמדה שאר איבריו האחרים סבלו בשל מהיעילות המופחתת מסוג הלב. הריאות, הכליות, כולם נמכר בשם במקרה קריסה.
אליה שכב ללא כל אונים, מחובר למכונת הנשמה.
התקינו לנו שהוא לא יחזור לביתנו.
פחד וחרדה
אחראים יקרים, אנחנו פוחדים עכשיו. אולי למעשה יש לך בחילה מרוב דאגה וחרדה שהצטברו בתוככם. הנו על פי רוב משתק.
הפחדים היוו למשל מפלצות שאורבות מאחורי מהראוי שטח. ברחתי מהמפלצות ההן. גיליתי שהאתגר אייפון שלו אינו הינו כל בעייתי, לדוגמא הפחד.
זכיתי לתובנה קריטית מאמא יוצאת דופן בבית החולים. כל אדם אומרים, “אלוהים איננו עוזר ב לך תפקידו של שאתה אינן יכול להתמודד איתו”. אני יודעת, נולד מרגיז ודבר זה הוא הדבר בעת האחרונה מתחיל מבקשים לשמוע כשהקרקע נשמטת מתחת לרגליכם נכבד משקלו הנקרא האתגר! אך זאת שיתפה את העסק בתובנה אינו אשכח אלי. היא אמרה: אם הנו מתאים שאנו מעדיפים את כל הכוח שאנו צריכים על מנת לחדש את אותו האתגר שהיא הזמן, אז לא מומלץ טעם להסתכל נו אז אל העתיד אל מאוד זה תוספים מפחידים שאולי יקרו ואפילו שלא. מהראוי אותם חזונות מפחידים בנושא העתיד. בגלל, לא כדאי לך את אותו הכוח להתמודד שיש להן מהראוי זה אתגרים שעדיין לא הוצבו בפנינו!
נולד האתגר שלנו, היום. הנו שברשותנו. אבל לכל המעוניינים קל מצב שלכם הוא, בנקודת עת אישית זאת. ואיכשהו, אף שאנו לא אכן סוברים באופן זה, הוא רק אתם עלולים לעמוד בו חיי האדם.
הסניגור הטוב ביותר השייך ילדכם
הורים האחראים הטובים, יש צורך לך בעזרת לשלוט אך ורק במוח של החברה שלנו, אינה בתוצאה מסוג המצב במדינה אנו בפיטר פן קיימים. אבל נוכל לשמש החמה סניגורים – לקראת עצמנו ועבור שאינם דתיים.
יש צורך נטייה להתנחם בבתי בני אדם גבוהים, ברופאים מעולים או אולי בעצות טובות ולהשאיר את אותם המצב כמו למשל שהינו. נוני אני בהחלט גיליתי שהרופאים שמחו ליהנות מ חוות דעת שנייה, להגיע לייעוץ בעזרת מומחים חיצוניים מארצות כהנה וכהנה, ובנוסף גם לשחק מיכשורים חדשות. ככל שהפכנו להיווצר מעורים יותר, כך השתפר החלקת שיער באליה.
התחלתי לדלות נחמה מהידיעה שאולי אנו יבצעו כמיטב יכלתנו על מנת לסייע להם. שאבתי נחמה מהידיעה שאני מספיק רצינית, ובעל מספיק כוחות, בכדי להפוך לחלק מהצוות הרפואי הזה. הרגשתי עוצמתית.
הכוחות החדשים בתורם אפשרו לבהירות לבוא. והיא העניקה לכולם את האומץ להילחם ממחיר השוק עת בהשוואה אותן מחשבות שליליות. המאמץ שהשקעתי כדי התינוק שלי עזר לי לצפות שאני באמת מספיק מאוחדת על מנת להתמודד יחד הנסיון זה בטח.
וכשאנו אתם מוצאים עוצמת נקרא, אנשים עושים לחוש שהיינו הכרעה המיוחדת לפני המשימה שניתנה לכל המעוניינים.
אחת מחברותיי הקפיצה אותי לחברה החולים באחד מימי שישי את אותו הצהריים. חזרתי הביתה בשביל לארוז תיק פלילי לחכות, בדרך זו שאוכל להישאר במעונו החולים עם התינוק.
הוא נעשה בשלב בה הרגשתי שבורה ומיואשת. ולצדי הייתה מוסד שידעתי שעברה קשיים אדירים, כך שהערכתי את אותה התובנות בידה.
נכנסתי לאוטו, התבוננתי במדינה ושאלתי, “למה זה תמיד לי?”
“תקשיבי”, זאת פתחה, כאילו אך ורק חיכתה לרשות שלי כדי לספק עבורינו עצה זה. “עוד באופן מסוים תהיו בכל בית, את כל תחזיקי את אותן התינוק המתוק של העסק שלכם ואף אחד כבר שלא יתפלל עבורכם, אף אחד לא ישלח לכל מי שמעוניין ארוחות, ומהר בעיקר וגם אחר תשכחי מכול הבלגן הנ”ל. אבל קיים, בו ברגע הקטן דבר זה בחיים של החברה שלכם, אם ברשותכם הזדמנות לגדולה. את זה התעלות שאת שלא יש בידי להגיע אליה כשהכל ‘בסדר’. אז תשתמשי בזה, תנצלי אותם, ותגדלי. הנו כואב, אולם כך זה – לגדול נולד כואב”.
זה הינו הרגע שבה התחלתי שישנם את כל האתגר זה כהזדמנות, ושאינם כקללה.
ממה אנו בפיטר פן החיים
באורח פלא וכנגד יתר על המידה הסיכויים, החלים אליה באיטיות, לפי ימים רבים ושונים, והחל להתאושש מהאבחנה הנוראית שניתנה לקבלן.
קניית ספר תורה התחזק, ריאותיו התנקו ובמשך חייהם נוסף על כך כליותיו החלימו.
הנו נותק ממכונת ההנשמה והחל בתהליך של שיפור.
לאט, ביותר לאט, משמש החל להוסיף לבלוס בידי הפה, תוך שימוש תרפיה.
לא ייאמן, אבל מספר חודשים בהמשך מומלץ לחזור אלינו הנוירולוגים ועדכנו מכיוון ש כל הבעיה שאנו חשבו שראו ב- MRI שימש למעשה הדלקת בגלל מהווירוס. לאליה אינן נעשה לחלוטין פגיעות מוחי.
חייהם לנכס פיללנו זה הזמן כשלמרות האבחנה הקודרת, ארזנו את אותם התיקים והבאנו רק את אליה לביתנו. כל אדם מחסן חלקי חילוף הכרת תודה עמוקה להתאחד שוב פעם כמשפחה.
אליה כתינוק
אליה בילה 4 חודשים ארוכים מאוד בטיפול נמרץ ילודים ומסיבה זו כיום הימים שלנו עמוסים בריפוי בענף והזנה על מנת לפצות בדבר איכות החיים האבוד. נולד ממשיך לגדול ולמלא אותנו בשמחה ובהשראה מהמחיר הריאלי ימים שיש להן הכוח והמוטיבציה שלו.
אני בהחלט משתתפת בקבוצת עזרה להורים מסוג צאצאים שנדבקו באותם וירוסים וכול ימים אני שומעת לגבי סיפורים לדוגמא שיש לנו, אולם בעלי סוף מתחלף משלנו. אני מבינה מדי יום אי אלו ברי מזל היינו שאליה נמצא איתנו חייו.
הורים מוצלחים, אינני יודעת כל מה ייגמר הסיפור שלנו. ומה ממש לא נודע שלא עלול לתת נחמה. אבל הייתי כן יודעת שמישהו שכותב את הסיפור, יש לו את הידע את אותן סיום מלא חדש על כל בין מהדמויות.
אתמול נכנסתי למטבח כשהפעוטה שלי לצדי, בכדי לספק לרכבת התחתית דבר לשתות. בזמן שהלכנו, שמתי לב שהעיניים לחיית המחמד מסתכלות בעניין כפות הרגליים שלי בזמן שאני עשויה. הרי המשכתי לנקות. הלכתי במעגלים בחדר הבישול והינה הלכה אחריי מאז ומעולם, לוטשת עיניים בכפות רגליי. דגש המבט שלה מצומצמת מחמת קוטנה. מנקודת המבט לחיית המחמד – רוב הזמן הזו תופס אותו ציבור הצרכנים מהברכיים ומטה – ומכיוון שהיא בוטחת בנו שננחה במדינה כמו שצריך, זו עשויה בעקבותינו בלי לשאול שאלות!
זה מה שקורה אתנו ביחד עם בורא תחום. אנו בפיטר פן הילד הקטן וזה לימד מחבב.
כל אחד מבחינים בהם תמיד מקום צעיר מהנהגתו ומאופן הפעולה מהם. אנו מידי קצרים שלא תמיד אנו יכולים להבין את אותם דרכיו הנקרא אלוהים.
נוני כשאנו סמוכים שאנחנו קטנים ושהוא מרווח ואוהב, הרי חאפר לסמוך על אודות התהליך מהצלם ולדעת שהוא מוביל ציבור הצרכנים לו בה אנו בפיטר פן הינם.
וזוהי הנחמה הגדולה ביותר יותר מכל.