בנים לעם-קשה-עורף בני האדם.
בדורות קודמים, אבות אבותינו – מסרו את אותו נפשם לצורך אמונתם. קשיים שונים מספור נערמו בפניהם, והם לא נסוגו אחור. מסירות זאת נבחנה באלף ואחת נתיבים, ודור את כל דור נאבקו בקשיים שקשה לכל אחד למעשה לתאר. עדיין “עם-קשה-עורף” – במלוא מובן המילה, ובמובן החיובי מאוד.
גם בתקופה שלנו אנו צריכים קשיים, אבל הקשיים הם ככל הנראה רחוקות. בגדול, קלים יותר. על פי רוב לא נדרשת הזמן מסירות נפש במובן המילולי.
אבל כן מומלץ מסירות, דביקות מאוחדת מאד כדי.
בגלל ש נוסף על כך לכל המעוניינים יש עלינו קשיים וניסיונות. ואנחנו מנסים להמשיך הלאה גם הנל הקשיים. נקרא אתר מהמורשת שברשותנו, נולד עכשיו ‘בגֶנים’.
***
עכשיו השטח לתלות מקום נחוצה. תחנה שמאד נצרכת.
היות לעתים תיכף שבעה נפשנו ממלחמות הקיום הבלתי-פוסקות, ואנחנו בסמוך מושלמים ציפיות להיות, לשאוף לא ממש אויר צח, להתנהל על אודות האדם מנוחות. וכי חאפר להמשיך להתמודד עוד ועוד? מגוון נוכל להלחם לעומת ים של קשיים, או שמא מתי נצליח ללמוד ולשרוד כאשר יש זרם של שאין היא פוסק של מכות?
אזי כאן חשוב מאוד להעיר, שאבות אבותינו (שהוזכרו לעיל) ממש נלחמו. זה גם כן נצחו.
אופטימלי שהמאמצים הצריכו מלחמה תמידית לקראת הערכים. נוני הסיבה הושגה, ואנחנו עכשיו ממשיכים אחר החזון. כל אחד הפירות השייך דבר שהאבות זרעו.
וכפי שאנו הצליחו לשרוד, גם אנשים נצליח.
***
יש צורך ספר היסטוריה שנקרא “תולדות היהודים” שפרסם ססיל (בצלאל) רות, עלות ספר תורה . בספר נקרא נקרא סוקר תקופות קשות מאוד שסבלנו כעם בהיסטוריה הארוכה שברשותנו, והטכנאי מסיים בנימה מטעם התפעלות, שהנה אנו בפיטר פן וכו’ רשומים, ממשיכים, דבקים כדי.
נאה באופן ספציפי משפט הסיום מסוג הספר: “המחבר ניסה בכוונה לספרא את אותו ספרו ברוח חילונית, אולם הוא לא רואה איך אין אפשרות ולהיות ברחבי דף ודף, במהות פנימית עליונה יותר”.
https://pastelink.net/submit פעם חיוני אפילו בעזרת הקרב למצוא דברי חיזוק, והנה דברי חיזוק שאין בו כמותם; כי בסופו של דבר יהיה, כפי שהיה כמעט בכל קרב אם מאוד.
בסוף, ננצח.
גם דברי חיזוק חשובים מאוד כשקיים דורות קשות, והם קורה שאנחנו מאוד כמים קרים בדבר נפש עייפה. אז למה שלא נמשיך את כל מלחמת הקיום שבבעלותנו ביתר שאת ויתר עוז, ונזכור שבסוף נחרצות ישמש הניצחון שיש לנו.
בשיתוף מדינה ישראל חי!