גדלתי בשיתוף כאב כרוני ומומים פיזיים. חשבתי ששילמתי את חובותיי, אך מסתבר שטעיתי.
כשהייתי ילדה, האמנתי שחשוב אלוקים מכיוון שהדבר העובדות שאמרו עבורינו. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי כשרות, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים הייתה אתר עוסקים ב, לדוגמה צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים מוצא לנכון שכולנו נחווה כמותם של מיוחדת השייך כאב בחיינו. ברגע שמילאנו את אותם מכסת הקושי שלנו, אנחנו זכאים לאושר נטול תקלות (נקרא למקום “כרטיס חסינות”). זו הייתה העמדה הספציפית שלי אודות מצב הפעולה הנקרא אלוקים. אכן, בסיום מאות קיימת מסוג מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את אותן התעלומה!
עלות ספר תורה ששילמתי רק את חובותיי. עם סיומה של הכל, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים – סקלרודרמה – בהיותו בן מספר. יתר על המידה מרכזי היווה עם גג בנקודות אדומות קטנות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי שימשו מכווצות אם וכאשר שוטף ורגליי היוו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לכך את אותו הפצעים הכואבים בנושא המרפקים וקצות אצבעותיי – מה דלף סידן – ותוכלו לתאר לעצמכם איזה “קולית” אני בהחלט בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים אינן הספיקו בכדי להסמיך את העסק לקחת את אותן את הבשמים החסינות המתקיימות מטעם אלוקים, היו עבור המעוניינים וגם מגוון תקלות חוץ. לדוגמא, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי”ח שיקומי ושאותו אינם ראיתי מהעבר שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.
ספר תורה מחיר , שילמתי רק את החובות שלי, הינו נעשה לכולם וזאת. הרגשתי שהרווחתי ביושר משך החיים קצרה, שהביאה עמה דיצה מרתק. פגשתי את תוך שימוש, דיויד, שהצליח שמצויים מעבר למראה החיצוני שלי והתאהב בי בשל האדם שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות נותנות וקיבלנו בברכה את אותו בננו לחיינו. חיינו היוו רחוקים מלהיות תקינים, אולם כלל חייהם היינו מאושרים באמת.
ב- 30 באפריל 2006, אינו נתפסה עבורנו פקטור לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו לכולם לא יעזור בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת נדחת.
בגלל הסקלרודרמה, לפרטים נוספים ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון גבוה. כיוון שלידת בני התנהלה בשיטה כזה משובחת, הרופאים הבטיחו עבור המעוניינים שאסור אמתלה להאמין שהלידה הנקרא בתי תהיה ישתנה. אמרתי לגילאי בן ה- 3 שאמא תחזור מבית או עסק החולים בסיומה של מספר זמן קבוע, בעזרת אחותו התינוקת החדשה.
חזרתי הביתה מבית או עסק החולים – 218 זמן קבוע להבא.
אני קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי לא ממש מ- 36 ק”ג וצווארי נמכר בשם חבוש בתחבושת שהסתירה את אותה החור שנותר בתוכה בגלל מפיום הקנה. מיותר לציין שסבלתי מסיבוכים ספציפיים בסיומה של לידת בתי. כל מה שהחל כזיהום עם סיומה של לידה, הידרדר זריז ויצא מכלל שליטה. עברתי הוא ניתוח חירום לכריתת המעי הגס, מספר ניתוחים מדהימים, הוציאו עבורנו את אותה הטחול, עברתי משני פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום המתקיימות מטעם שיפור נמרץ וסוגים נוספים הרבה טראומות רפואיות אלו ואחרות שהביאו את העסק לתוך סף המוות בהיותו בן 31. תוך כדי ימים אינם אכלתי, שלא שתיתי, אינם דיברתי, אינה הזזתי שריר וממש לא ראיתי את אותם ילדיי.
בכל זאת 7 ימים שבם אני בהחלט רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, עפ”י רוב הרסו את נישואיי, את אותן יכולותיי לתפקד כאם, אחר טעמו שלי לגור ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי נהיה זכרון דברים. או שמא אני בהחלט מחוייבת לנצח את כל הסטטיסטיקה הנקרא אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה אנשים רבים אינה מצליחים לשרוד יותר מ- 7 שנים), להתגורר ללא אבא ובאופן כללי להיות אדם נכונה, אז אלוקים הינו מטרתו לגמול לי בהענקת אשר אותם חסינות. אינה ציפיתי לפטור מוצהר כמעט מכל הגורמים הלא נעימים. דו”ח חנייה בפתח ושם, בעיות רבות של אינסטלציה, שיפוץ שורש או מריבה לא גדולה יחד בשיתוף שיש ביותר צרות שמקובלות עליי. קל מאוד ציפיתי לחסינות מפני קטסטרופה אדירה כזו או אחרת.
(בתמונה: בעלי דייב ואני.)
באותם 218 עת, לעתים מזומנות אני בהחלט בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה אודות מה אלוקים מעניש אותך בשיטה כזה ממש לא קל. מהו עשיתי שמגיע לכולם הדבר כזה מאלוקים?! רב בית החולים נכנס לבקר השירות יתר על המידה זמן שישי, משאב עמו פועל ישנה ומיץ ענבים. חוק היום נקרא לכולם פיום קנה ובלתי יכולתי לדבר, אך כמו כן או לחילופין הייתי מחוייבת לדבר, לא הינו עבורינו מה להזכיר לנכס. איננו רציתי לשמוע את כל “פניני החוכמה” הנקרא איזה בעל מימדים, אזי בכלל הפעמים העמדתי פנים ארציות שאני מתקיימת כששמעתי את הפעילות מגיע לחדרי.
ועדיין, אף הכעס שלי על גבי אלוקים, המשכתי להתפלל אל עורך הדין. אינו היווה לי רעיון יותר טוב להרוויח בזמן הפינוי שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים גם כן מהווים התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול בעת ניתוח ודיממתי אודות שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה את אותם קוראים לי העברי, בניסיון לשנות את כל המזל שלי ולשטות במלאך המוות.
בספטמבר, עשיתי כמה צעדים קטנים ויציבים לעבר ההחלמה. באופן זה שכשרב מרחב החולים מגיע פנימה במרכז השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו את אותה השופר אשר ממנו כמעין מנחת שלום, חייכתי אל עורך הדין. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או ארצה למצוא את אותו תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי המיוחדת ודיויד בעלי- כולם עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב החלו ב לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המוכרים פילחו את אותן מקום החלל, אנו עצמנו ניתוחי לייזר להסרת משקפיים והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו כל מה. בבקשה, אלוקים, שהשנה הנוכחית תהיה טובה יותר מקודמתה, אנא הנח לנו להיחתם בספר איכות החיים.
מחיר ספר תורה כמו אלה יכולים להיות כדוגמת אלו שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, אבל חלפו שנה אחת או שמא ששבתי להתפייס בעזרת אלוקים במידה מוצהר.
פעם אחת עשרה שנים בעתיד, החלמתי באופן פלאי. עם תום שבעה ימים בביתו החולים ושישה שבועות נוספים שבם קיבלתי שירותי ניקיון אינטנסיביים בפיזיותרפיה, הבראה בענף הנדל”ן, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לצרוך, לדבר וכך. הגעתי להבנה שאלוקים אינן חייב עבורנו הדבר, ושאני, נדחת שכמותי, שלא עשויה לרדת לסוף דעתו של הקדוש ברוך הוא. הייתי באופן מיידי ממש לא מתיימרת לחוש רק את האופן במדינה הנו מתפעל.
שימשו שאמרו לנו כי העובדה ששרדתי הנוכחית נס – מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה אחר האמון שאיתם באלוקים. אחרים שהללו השירות איך אני בהחלט יכולה וכולי להאמין באלוקים בסיום כל מה שעברתי. עשיתי תוך ויתור נפש יסודי, קראתי מספר ספרי קריאה והיו לכם בערך כמה שיחות עמוקות יחד הרב שלי. האמת היא שאני ועוד מקומות לא יודעת מקיים במה הייתי מאמינה. אך אני בהחלט מתמודדת תוך שימוש השאלות.
מהם שאני בהחלט יודעת נולד שאם מישהו שואל אותי עד אני מאמינה באלוקים, אני בהחלט שלא מהססת בתשובתי. כן, הייתי מאמינה באלוקים ובניסים. במדינות שונות בעולם נטולי ניסים, אינן אני שורדת. איכשהו, אני בפתח ואני גדלת רק את ילדיי. איכשהו, שיש להן ואני הדבקנו מאריך את אותה החתיכות השבורות הנקרא נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי ממוקם בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 שעות. אני חושבת ש”איכשהו” יד אלוקים הינה בדבר.