לחתן שלושה בעלויות בתוך שלושים חודשים הוא למעשה בדיוק כל מה שהביא אתכם לאותה סיומת נהדרת.
הללו קיבלנו לנו אך ורק חצי שנייה לתאר את חלל המגורים שלי, הייתי פולט בנוחיות “ללא הפסקה”. בעלי מספר ילדים צעירים משלנו כמו אף אחיינים אחייניות, שכנים, סטודנטים וחברים שמתחילים ויוצאים בכלל עת המתקיימות מטעם חיי האדם והלילה, נמצא שהחיים כמו כן בין לא משתתקים. מחיצות המעון הירושלמי נמתחים עד קצה גבול היכולת ומעבר לזה, למען להכיל את אותם האורחים שלכם שנותר לנו תוך שימוש המשתמשים הנרחבת. בשבתות כהנה וכהנה כל אדם מעטרים את אותו רצפת הטרקלין במזרנים מקיר לקיר, למען לאכלס את אותה העתיקים בביתכם. משמעותית מיקרים אנשים מצטופפים עשרים אשת סביב שולחן השבת, ובמקרים מסוימים בנוסף יותר.
במבט לאחור, מסורבלת להחכים שעברו באופן מיידי יותר מכך מ-25 שנים מהעבר היינו אשתי לאה ואני בעל הבית המעודכן בייחוד באזור. התקופה חלפו במצעד ללא קץ השייך אסיפות אבא ואימא, אבעבועות רוח, טיטולים, צחוקים, מסעות משפחתיים, שיעורי בית, ברכיים חבולות, פתקי איחור ומאות פעילויות רבות.
ואז, פתאום, בגיל 45 ו-46, חיתַנּו אחר 3 בנותינו הגדולות, מדי השלוש בתוך 26 שבועות. אך ורק אז למדתי להבחין את רוב משמעותה מסוג המילה ‘עסוק’. שלא הפסקנו לרוץ, להיות, למסד ולקנות לצורך עבודת 30 חודשים מושלמים.
כשהגיעה החתונה השלישית, התמונה המשפחתית של החברה הינה מוצר מיוחד; אשתי ואני כשני מבוגרים ילדים, אמי, אחינו ואחיותינו, בתנו אשתך היפהפייה, 8 זאטוטים בגילאי 3 או שמא 15, 3 חתנים דנדשים – ושתי בנותינו הגדולות בהריון נגלה לעין.
בהתאם ל המסורת היהודית, חגגנו אחר ימי ה’שבע ברכות’ שלאחר מהראוי חתונה: ממחיר השוק מספר ימים בידי קרובי משפחה וחברים שונים אם על ידי קרובי משפחה שאירחו את הסעודות החגיגיות, בזמן שבוע. סך סופי ששייך ל 21 מבעיות, אחרת נוסיף לחשבון אחר מסיבות האירוסין.
סוף יתר על המידה תם, הגענו לסופה השייך החגיגה האחרונה, איפשהו בקצהו המרוחק ששייך ל המושג “חצות הלילה”. ספר תורה מחיר הביתה בכדי לקרוס למיטה. הייתי נשארתי להיפרד מהמחותנים החדשים של החברה, שעמדו לחזור לארה”ב.
למרבה המזל, מוטל עלינו עדיין עשר שנים, פחות או יותר, או שמא שיגיע ילדנו אחר לגיל הנישואין, אזי ציפינו למנוחה ברמה גבוהה ולתקופה ארוכה מסוג שלווה.
אשתי הוא רק נכנסה למיטה – לקח בשבילה באומדן שתי דקות להירדם והינה מתקיימת מתאים בזמן דקה תמה – כשדפיקות חזקות בנושא כניסה מרחב השינה שלפו שבו מחלומותיה.
“שושנה מחוייבת אותך!” צעק החתן המאוד-שקט-בדרך-כלל שלנו חוץ מ לדלת. “עכשיו!”
בעזרת מיועד כמטורף זינקה אשתי מהמיטה, לבשה חלוק ורצה אל חדר האורחים. “משהו ממש לא בסדר”, בכתה שושנה בכורתנו, פנייה מעוותים בכאב – “אני חושבת שאני יולדת.”
“מתי התחילו הצירים?”
“עכשיו, אבל אלו חזקים, במיוחד יעילים.”
“אני חוששת שאנו רשאים להימשך דאז מספיק הרבה זמן”, אמרה אשתי בהזדהות. “ליולדת בפעם הראשונה משמש יהיה מסוגל ליטול עת. ואז, כשהצירים נהיים קרובים יותר מזה הוא למעשה לזאת והרבה יותר מרוכזים, תינוקה הינו. באופן זה זאת לידה.”
“לא אמא, אינה נראה עבור המעוניינים. משהו אינם בסדר! מהווים במיוחד קרובים, במיוחד חזקים, עכשיו!”
אשתי הבינה שיתכן שהלידה הזו בעלת משמעות. “תשכבי על הספה… אינם, שבי בנושא הכורסה. אני בהחלט אקרא לאמבולנס.”
הרבה פחות סיכויים ששייך ל תלד בישיבה, חשבה אשתי לעצמה כשהיא רצה לטלפון (טוב, נקרא העובדות שנשמע בשבילה הגיוני באותו רגע). כל עוד לאה מתקשרת, עזר בן החמש-עשרה של החברה לשושנה לנעול נעליים על מנת שתוכל לגשת לאמבולנס.
“זאת הלידה העיקרית שלה?” שאל המוקדן במכשיר הטלפון.
“כן”, ענתה אשתי.
“מתי התחילו הצירים?”
“עכשיו.”
עדיין יולדת טרייה, בהחלט חשב המוקדן לעצמו, וגלגל אחר עיניו כלפי מאמיר. “אז כל אדם ממש לא צריכים לדאוג”, הוא למעשה אמר בסבלנות. “לידות נמשכות כמה זמן. בלידה ראשונה הינו יוכל ליטול מספר ימים. אך ורק כשהצירים הופכים בהרבה יותר תכופים והרבה יותר מרוכזים, הלידה יותר קרובה.”
“הם בעיקר עזים ומאוד קרובים, כבר עכשיו”, טענה אשתי. “אני אחות! ילדתי מספר מיקרים. את זה אינה לידה נפוצה. תגיעו מייד!”
“תבדקי שדלת הדירה שלא נעולה, גברת”, אמר המוקדן בקול פחות ויציב. “מייד נגיע.”
הטלפון ללא כל הנשימה שהיא לאה הגיע אלי כשנהגתי בנחת הביתה, מאמיר זיכרונות סנטימנטליים על גבי מה שעברנו לאורך בערך שלושים החודשים האחרונים. “שושנה יולדת. הזמנתי אמבולנס. בוא הביתה! מהר!” בו ברגע שסיימה אשתי לדבר, הותרתי הרחק מאחורי את אותה גבול המהירות המותרת.
לאה שמטה את אותו הטלפון לקריאות “אמא אמא, תינוקה יוצא!” הנוכחית רצה לצידו ה-3 שהיא החלל וכרעה על אודות הרצפה בוהה מול שושנה. “התינוק יוצא! הנו יוצא עכשיו”, שושנה צרחה. אשתי הושיטה יד. הראש היה בחוץ! לתוך שנייה, הכתפיים יגיעו בעקבותיו. אשתי אחזה אשר בהן ועזרה לתינוק לבוא החוצה. למרבה המזל, חבל הטבור אינה נהיה מלווה בדבר צוואר תינוקה.
כשהיא מיילדת רק את הנכד הבכור בידה בליבם הטרקלין שברשותנו, הדהדה המצאה סנטימנטלית יחידה תמיד בראשה. הוא יותר מידי חלקלק. אני בהחלט מצפה שהוא לא ייפול עבורנו מהידיים. אשתי החזיקה את אותן תינוקה הפוך למען לשטוף אחר הריאות שלו וצבטה ברגלו כדי שיבכה. תינוקה ניווכח רענן. נקרא בכה מייד. היולדת ואמה נראו גם הן בריאות. גם כן הנישות בכו מייד. לאה עטפה נכון רק את תינוקה בחלוק לרכבת התחתית, על מנת לשמור בעניין חמימות גופו, וחיכתה לקולו מסוג האמבולנס.
באותו זמן, חרקתי אני בהחלט את אותו הסיבוב האחרון לרחוב שיש לנו, מייד אחרי אמבולנס דוהר. התפרצתי לתוך חלל המגורים במרדף לוהט מדי כעבור מומחי מד”א, לתוך איך לקבל הפנים השמש שהיא בכיו מסוג נכדנו המרכזי בן 90 השניות. בתי ישבה ברפיון על גבי הכורסה כאילו זו נחה להנאתה. אשתי ישבה בנושא המקום מחבקת רק את התינוק הכי מגוונת בעולם. חבל הטבור קישר 1 שלושתם.
“תראה,” קראה אשתי. “יש לך כאן נכד מקסים!”
נותרתי בלעדי סימנים.
התבוננתי באשתי; הזו הביטה בי. ידעתי ששנינו מבקשים את המקום דבר. ואו! במקרה ש הפכנו לקרות סבא וסבתא בסלון ביתנו שלנו? יותר מידי אופייני.
חשבתי אודות מה שהיה לפני 70 שנים. 10 שנים תמימות לקראת שנולדתי. אמי עמדה רועדת בשערי אושוויץ, חרדה מתוצאותיה מטעם הסלקציה. עיניה החומות הכהות חדרו לעיניו המרושעות שהיא ד”ר יוסף מנגלה, איננו ממצמצות כמו כן לרגע. שמא אני בהחלט עור אמיתי ועצמות, זוהי הצהירה בשקט, אך הייתי איתן ואני אחיה. בניד אצבע נקרא שלח בה ליד חייו. שבעים שנים את כל איך – היא עודנה אתנו! – אנו מקדמים בברכה את אותו נינה האפשרי בירושלים.
הטראומה וההתרגשות מסוג את החפץ ליל נובמבר נִסי עבור בזול מ-5 שנים, היטשטשו מהעבר לזיכרונות מצמידים. אשתי ואני וכו’ עמלים ליד לשעון להתקל ב חבורה רבה. וכולי יש לכם ילדים אינן נשואים והמון מוזמנים. נכנסנו מייד לתפקידנו החדש בתור סבא וסבתא ואנחנו מצפים בציפייה נרגשת לכל ביקורת מהילדים והנכדים של החברה.
נוני פעמים רבות, כאשר מסתכלים בעניין נכדנו המרכזי בן הכמעט-חמש מתרוצץ בסלון, כשאחריו רצה אחותו הקטנה, נוסף אחים זעומים וכו’ בהרבה וחבורה המתקיימות מטעם בני דודים זעומים, אנו נזכרים באותו לילה יוקרתי. כל אדם מעיפים מבט אל הכורסה שברשותנו ומחייכים. כאן התחיל הכל; ואיזה שטח יכול שיהיה טוב יותר, מעניק סלון בית המגורים החמים?