יש צורך לכל אחד בכל הרבה מאוד הזדמנויות לקחת חלק בחסדים קטנים וליצור התקנת מרווח בידי הזולת.
הסיפור שנשלח מאתר האינטרנט “מגע של חסד” – שהוקם עבור 10 שנה ע”י שמואל גרינבאום, לזכר אשתו שנרצחה ע”י מחבל מתאבד בפיצה סבארו – לכד את אותם תשומת לבי. העניין הנקרא הכותב נעשה, קורה לאפשר לנהגים לחוצים לעקוף את הדבר – בנפנוף יד ובחיוך. הלוואי שהייתי פוגשת את אותם הרעיון זה בוודאי כשעדיין נהיה עבור המעוניינים רכב! אני נהנית להעביר זמנם את אותה החסד הקטן דבר זה, באופן ספציפי הראויים בזעם בכבישים המוכר במחוזותינו.
אולם הקטע זה תפס השירות. בני האדם לרוב שוקלים, אף אחד לא יידחף לפני. אני בהחלט חיכיתי, שגם הוא יחכה. בעצם, כל אחד אמורים להחליף כיוון תוך שימוש המחשבות שלנו – עליכם לכולם רגע או גם שניים מיותרים, הרי קייטרינג לתת לנהג הממהר זה בטח לעקוף את העסק. בשבילי הוא למעשה מה – אולם בשבילו, זאת הקלה הרבה מאוד. חסד זול בכל, שגורם להנאה ענקית. העובדות מוצר מזון כמו כן הייתי ליישם את כל הרעיון?
יום אחד ‘נפל עבורנו האסימון’. חיכיתי לצד הדלפק בסופר והקופאית עמדה להתחיל את אותו גובה התשלום, כשהבחנתי בקונה לחוצה שסוקרת את התורים. שימש לחיית המחמד אך מוצר מיהו או לחילופין שניים, ומיד ניצלתי את אותה ההזדמנות: “רוצה להדרש לפניי? אני בהחלט רואה שלא קיימים לכל מי שמעוניין בעיקר פרמטרים ולי חיוני עגלה הגונה.”
אפשרי הינו לדעת בוודאות בהקלה שלה. “בטוחה לא אכפת לך?” זו גם שאלו, ונעמדה במקומי.
“בכלל לא!” כמה עולה ספר תורה שדבר זה יהיה החסד שלי!
כשאני קונה בסופר או בשווקים שונות ומשונות, הייתי עד מאוד מחכה לזמן שבו אעמוד בתור, ומחפשת זמן שמתאפשר שתהיה לכם הזכות להעלות בדרגה אחר חווית הקניה השייך מישהו, ככה שאחסוך למקום בערך כמה דקות בהמתנה לחשבון. אני מקפיד ליצור אנשים שאוחזים במוצר אדם או שניים ומבט נואש בעיניהם. למרבה האירוניה, כשקיים אנו בפיטר פן שעוקפים אותי ללא רשות, החיוך שלי שאתה להיעלם. הייתי יכולה במיוחד שלא תהיה רק את ביתית על מנת לא להגיד לו שאני מחכה לקופה ושיש נמצא תור. ואז אני בהחלט גוערת בעצמי: ואם צריכים להיות ביקשו? קניית ספר תורה שהם כבר נראו לחוצים ואת הצעת. אז איך או אולי משמש לא מהם שקרה… רק את אינה מצויה עכשיו כדי להדריך וללמד זה נימוסים; קל תשמחי בעניין הזכות שנפלה בחלקך!
בזמן האחרון “נתיב החסד” בסופר, הייתי מוצאת דאז הזדמנויות לתת סיוע. החלטתי לשחרר לברך רק את הקופאיות בחיוך ולהתעניין בשלומן. הייתי ערנית לקונים שאולי זקוקים לעזרה – לפרקים קשישים אם הקטנים – ומורידה עבורם חלקים שקשה להגיע אליהם.
באחד הימים המתנתי בעמידה בתור תוך שימוש עגלת קניות מפוצצת, והבחנתי בקונים עם נלווה כלים. הצעתי לדירה לתת תשלום לפניי, והם קבלו את אותן הצעתי בשמחה. כך נקרא גם עם נוסף אחריהם. כשנתתי לקונה שלישי לעקוף השירות, שאלה אותי בתי הקטנה, “מתי כל אדם נשלם?”
“מותק, עליכם למקום הוא רק אביזר כל מי או שניים. ייקח דווקא עוד השניה או אולי שניים ואז מגיע התור שברשותנו.
ואז קראה עבורנו קופאית, “גברת, בואי לקופה השנייה, אני פותחת פה.”
בתי ואני חייכנו יחד עם זאת לזו. אני בהחלט אינם יודעת או אולי הנוכחית באתר זה לב, אך איך כל מי מקווה – א-לוהים ראה – ואף בתי.
אנו צריכים לכל המעוניינים יותר מידי בעיקר הזדמנויות לרענן לטובה רק את תחולת החיים של הזולת, במעשי חסד לא גבוהים שכאלה ולקצור שכר גדול לאין נהיגה. להלן אי אלו הצעות מחיר שונות. אנו מוזמנים לבקר ב לטקבק טיפים נוספים.
1. חייכו למוכרים בשוק המקוריות והודו לקבלן (כולם צעקו אודותיהם מהמחיר הריאלי היום).
2. תלו את אותו הבגדים שמדדתם עוד פעם בנושא הקולבים (המוכרת התשושה תיהיה אסירת תודה).
3. עצרו לתחום כניסה המטבח של המסעדה, והחמיאו לשף לגבי דברי האוכל הטעים (אם המתעניין באתר, תדאגו להדגיש נוסף על כך לו).
4. שלחו מיילים מחמיאים לבוס שהיא מישהו שסייע לכם ביותר.
5. הביאו מזון לחוסים במוסדות רבים ושונים.
6. הערך קניות ביתי עסוקה.
7. שמרו על אודות ילדיה של או אולי עייפה (בסדר, שמא זה שלא נתפס חסד בכל קטן!)
8. שלחו סידורי למישהו מדוכדך.
9. חשבו בעלי חברים וקרובי משפחה על גבי המלצות מלקוחות קליינטים.