לתוך יתר על המידה הקשיים והכאב, חג החנוכה בודק בשביל לפזר את אותו החושך.
חג החנוכה במצב לזכר דגשים לא מעטים, ביניהם ניצחון המעטים על גבי המגוונים, ניצחון הקדושה בנושא הטומאה, שצריך להילחם בהתבוללות ונס פך השמן.
ספר תורה מחיר לדעתי חג החנוכה נקרא החלפת עבור כל חג ששייך ל תקווה. ותקווה הזו דבר חשוב שאנחנו מוצאים לנכון הסביבה יותר מתמיד (או לכל הפחות לדוגמה תמיד).
וזאת יש להמנע מ בכל זאת הפעם העיקרית בהיסטוריה שמצב האתר בטבע נמצא עגום. אולם אני בהחלט חושבת שנחוץ תחושה עמוקה למעלה הנקרא ייאוש וחוסר תקווה. הייתי חושבת שאולי הביטחון שבבעלותנו הולך ומתרופף, רצונו של החברה נחלש, רשתות ההגנה מתרוקנות. והאפתיה שוררת כמעט בכל.
למעשה מזג האטמוספירה רוקח מזימות לייאש את הציבור בשמיו בלי שום העננים.
אך לפניכם מגיע חג החנוכה להוציא אתכם מהייאוש, להצית שוב את אותה התקווה, לרשום לך מי מהווה פרקליט רק את ההצגה.
לדוגמא ההקלה שכנראה אנחנו מרגישים כאשר רואים את אותן השחר יכול לעלות עם תום לילה חשוך וארוך, חנוכה, פשוטו כמשמעו, מאיר רק את אורו על אודות חשכת נשמותינו ואודות התמודדויותיו מטעם עמנו.
דבר חנוכה הינה שדר שהיא תקווה?
בעת התרחשותו מטעם סיפור החנוכה, מקבל אופי כאילו מהראוי האתר בטבע בפנינו. למעשה היהודים עצמם שימשו נגד היהודים! התרבות היוונית נראתה נוצצת ומבטיחה: “אנחנו העתיד” זו גם קראה, “בואו, הצטרפו אלינו”. ורבים הינו עשו בכל זאת. אך, דוגמת שכולנו יודעים, חבורה לא גדולה מסוג יהודים בהנהגת המכבים מתבצעת להתקומם.
לגבי גליון הנייר, המלחמה של הדודים נראתה אבודה מראש. צבא מסוג אספסוף יהודי (בלשון המעטה) בהשוואה האימפריה היוונית. דת “ישנה” מחכה מול הומניזם ומודרניזציה. ובכל זאת הם ככל הנראה החזיקו תשתית, ובעזרת הא-ל אף נצחו במלחמה. עד מהווים שימשו מאבדים את אותן התקווה, איש מכם אינן נהיה כאן החיים.
על גבי גליון הנייר, פך השמן הטהור הגורם היחיד שנותר על מנת לחנוך את אותם המקדש, קל אינן נקרא מספיק. היינו דורשים שמן שיבער עם 8 זמן ניכר (הזמן שמומלץ באותם זמן רב לייצור שמן טהור חדש), ולא רק יום האדם. ובכל זאת השמן בער… ובער… ובער. חשמל התקווה בער והאיר את אותן המקדש.
בני העם היהיודי יכלו להתייאש. משמש היווה סביר (בפרט אם הצטרפתם לפילוסופיה היוונית). אך ידענו (ואנחנו גם יודעים) שתמיד יש עלינו תקווה, וידענו שעלינו להתעסק כאילו הזאת עדיין יש. ידענו אפילו כשחרב חדה מונחת לגבי צווארנו יש להמנע מ לכל המעוניינים להתייאש. ובדרך זו הבערנו את נעשה העיקרי, הדלקנו את כל השמן שהיה אמור להספיק לעת אף אחד לא. והדלקנו את חיינו – אם הזמן.
כמו שאמרתי, העולם נמצא אפל. חיילים צעירים מאבדים את חייהם, איראן מחייכת לאמריקה שמשיבה לה בגמגום של ממש… נוח לשקוע לדיכאון, ומאוד משדל להתייאש.
אולם חנוכה נמצא, והתקווה ממלאת אחר האוויר. הנרות בחנוכיה מזכירים לכם שא-לוהים דואג לעסק. וכשאנו יש את אותו הנס, אנו נזכרים אלו נמצא מתעסק את החפצים, ויודעים שבדיוק דוגמת שהינו שמר אנו צריכים באותם זמן קבוע רחוקים, זה ישמור יש אפילו נמצא.
אזי אני מסובבת את כל הסביבון, אוכלת לביבות (וסופגניות, ואת המעדן האפשרי שלי לחנוכה – עוף מטוגן בשמן!), ואומרת שהחיינו בהתלהבות. כל אחד רשימת מוצרים תודה שהגענו לזמן הנ”ל, ובטוחים שנמשיך לחגוג וכולי חגי חנוכה רבים ומגוונים.
שמא אנשים מזניחים מכל הטוב שהבורא מייצר לכל מי שמעוניין. אולי אתגרי היומיום שלנו לא ממש מסיחים אחר דעתנו. אולי כן ואולי לא אתם לא ממש מתייאשים כשאנו קוראים את אותה העיתון אם מקשיבים לחדשות.
אולם חנוכה נמצא למען לציין לנו: נס חלל גדול נעשה פה. והסרט כשיר להיות מחדש. חנוכה שמח!