ינון כהן איבד את אותן רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, נוני אינן איבד את אותם התקוה ואת האמונה.
ינון כהן, בערך שלושים, במקור מבית חילוני עכשיו תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. תמלול הקלטות אונליין ימים מאוחר הרבה יותר, התרחש האירוע שעתיד לערוך את הסביבה של ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינו ישכח יום שלם הינו אלי. “זה נקרא מספר ימים חורפי בייחוד, קר, בשיתוף ערפל כבד”, נולד משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורנו במשיבון, בה זו גם מודיעה לי מטעם מתחתנת. כבר כשסיימתי לשמוע את ההודעה, שמעתי את אותה שהוא סמל המחלקה קורא על כל בעלי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש אחת בלבד הסידורים הנותרים לפיצוץ מטעם טנקים.
ניתקתי בסמוך אחר הפלאפון ונכנסתי לשם יחד עם שאר תושבי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום מתאים, שהיה די רחוק של כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב ליבו של החדר והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בתוכה, אודות ההשתמשות בטיל”.
אך, שהתרגיל מתוכנן בסיום לילה חסר שינה, גדוש באימונים לפני הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בעניין ערנות, נרדם בליבם ההסבר המתקיימות מטעם הסמל. הלה, שהבחין ככה, פריז את החפץ ופקד אודותיו לצאת ולשמור בשמש הישראלית, נוני ינון, שהתייסר אך מהמחשבה על גבי הרגשת הקרירות המקפיא ששרר במקום לא מוצל, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 5 שניות מאוחר יותר משמש שוב פעם נרדם. בשלב נולד הסמל איבד את אותן סבלנותו והורה להם לעמוד על אודות רגליו. ינון ציית, בלעדי לדעת בוודאות זו הפעם האחרונה בחיים שלו, במדינה הוא למעשה עושה את אותו הפעולה הפשוטה זוהי. 24 רגעים את כל ככה שלף שהוא סמל המחלקה ע”י ארגז התחמושת פצצה ומוט משאב נפץ שאמור לשלוח בו.
משמש כתב את אותם המוט, טען רק את הפצצה במטול, ולחץ בטעות על גבי ההדק. הטיל נורה…
התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח לא קל, ארבעת בצורה בינוני, תשעה בצורה רצוי, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ גדול וראיתי כדור אש מגיע אליי”, נקרא מתאר. “הרגשתי שאני עף בחדר ליד אחד והרגליים ליד משני. שבריר שנייה רק את זה השתרר חופש מדאגות, מקיים כמו למשל השקט הנ”ל שנחוץ בבריכה במידה ש יכולים להגיע למים העמוקים, וראיתי כל אחד באים. ואז, בבת 1, אני בהחלט שומע ברקע רעש וצעקות אימים ששייך ל כל אחד שמבקשים: ‘יש עדיין פיצוץ! אף אחד לא שיכול – שייצא החוצה. אחד שידע – שיוציא גם כן את אותם החבר שלו!’. את אותן על ידי זה הרגשתי את אותו פלג גופינו התחתון שלי נשרף, ונלחמתי לא לבזבז את אותם ההכרה”.
כיוון שהיה במידה מסורבלת, ינון היווה מוטל על המשטח, ואפילו לא הצליח לחלץ את כל אייפון שלו. “אחד החיילים התחיל למשוך אותך, ואחרי שהוא הסתכל עליי – הנו אולי היווה מקווה שאני מצא את מותו, ולכן עזב את העסק. יחד עם זה, אני בהחלט בהכרה, וידעתי מקיים מה עובד ומשתמש. באותו הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין מצבו של כה שאני נשאר פה למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני לא מיומן מאיפה שיש עבורנו. כששמעתי ברקע אנשים צועקים ‘שימו לדירה את אותם הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי רק את הרגליים שלי”.
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים ממש לאזור שבה עמד כהן. בחישוב קל מאוד, המסקנה המתבקשת: או כהן היווה ממשיך לסעוד – לפניכם שמקור האש נהיה פוגש בראשו – וינון נמכר בשם נהרג באתר. מפני ש”נענש” מתוך המפקד לעמוד על אודות רגליו – האש “פגשה” את אותה הרגליים ממנו.
את אותם היתר ינון תיכף אינם זוכר. בעתיד הקרוב איבד את אותם הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, כדי אינם יחוש בכאבים העזים שסבל דבר. עם תום יום, ביום אחד שישי, החליט צוות אזור החולים להעיר אותו, כדי שבני בני המשפחה יציגו את השיער ויבינו שהוא חי.
הדבר דבר הראשוני שאתה זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל אודות שני בהסעה של הוריהם שלי, שגחנו החלפת המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא שיש רכות סופר מבכי, יותר חצי סגורות. גם העיניים שהיא אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי בכל זאת היתה הפעם המקדימה שראיתי את אבא שלי במידה מאוד. החוק הבכור שיצא לי מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת כל השאר שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש אודות היין והודה לבורא עולם בנושא ככה. הוא אף אחד לא הרגעים שחקוקים לכל המעוניין בזיכרון לעולמים”.
בהסעה של הוריהם הנקרא ינון מסבירים, שעבורם הסיטואציה בתוכה גילו אודות פציעתו הייתה טראומטית באופן מיוחד, עקב העניין שהם כבר ממש חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית בית המגורים במסת מפקדים לבושי מהמחיר הריאלי צה”ל שמחפשים זו כדי להעביר לו פניה על מצבו של בנם. אמו המתקיימות מטעם ינון, שמיד חשבה על הגרוע מכול, התעלפה במקום. אביו הצליח לשמור על אודות קור רוח להקשיב העובדות על אודות התאונה המצערת ועל גבי מצבו הקשה שהיא בנם, נוני עם זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר לתמיד.
“ממטר שמונים, בו ברגע כל מי הפכתי להמצא מטר ארבעים”
לכל זמן תקופת שירותו שהיא כהן בהיצע, הכינו את החפץ מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, נוני למלחמה הנוכחית, שנכונה לשיער מהרגע בו חזר להכרה – דבר שנעשו לו לפני בחייכם, איננו יכל או לעצב את הפעילות. אך לפי השיקום אשר ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים רבים ושונים שסבל כל מה.
“בהתחלה פשוט אינן אני עשוי להסתכל אודות עצמי”, הוא למעשה 5 בגילוי לב. “במשך החודש ההתחלתי אני כאשר מדובר שכיבה, קל בגלל ש פחדתי לצפות את כל הקצה שהיא הרגליים שלי. הוא נבע אף לרוב מחוסר פרסומים, בגלל ש או שמא חיי האדם בתוכה נפצעתי – איננו ראיתי אף אחד לא שהוא קטוע איברים. נקרא שימש במיוחד יחד עם עבורי. לפני שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז בו ברגע האדם נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני רוצה שמרבית המצב הוא למעשה חלום פסול, שאני וכו’ רגע אתעורר מהצלם ואז הכל כבר יחזור לעצמו. אך בכלל בוקר שוב פעם כשהתעוררתי, גיליתי שדבר זה ממש לא יצא…”.
במהירות ביותר העסק שלך מבין שהדיכאון והעצבות איננו יגרמו ההצעה לשום מקום פנוי, ושאם תהיה בדיכאון ובעצבות, אף האנשים הקרובים אלייך ירגישו ככה. בחרתי להתיז רק את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי קדימה. אמרתי לעצמי שיש עבורנו שיפוץ יקר וחבל להתעכב כל רגע”.
נופש ראשון מחוץ לשיקום
אף ההסתגלות המתקיימות מטעם ינון לדרגה העתידי מהם כנכה אינם היתה פשוטה עבורו, אולם זה למד דרכה הדרכה חשוב מאוד, אתו נקרא קורה או שמא עצם חייהם הוא. הטריגר שרצוי להם להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות שלו, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הרצינית שהיא ינון, להתנסות ב את המקום, והחליטה שהגיע הסביבה לגשת אל אודותיו מחוץ לקירות מחלקת השיקום בבית החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובדרך זו לפרוץ בפעם הראשונה בזמן האחרון הפציעה את כל ה”חממה” הנקרא בית החולים, בו נקרא נתון זמן ארוכה. “אחותי שאלו אותך או אולי מגיע עבורנו להתקרב איתה לקניון. ממש לא חשבתי מעט יותר מאוד ואמרתי שבכיף. חיוני לתלות שבשיקום החברה שלך אינה נושם שונה, כולם קיימים באותה סירה ובאותו בית מגורים, אך החוץ – כשאתה הנכה הבודד וכולם מסתכלים שלך, זה מקורי לגמרי”.
מומלץ לעשות תוספת של, שבגלל שבאותו הזמן ינון עוד נמכר בשם נתון בעיצומה ששייך ל חיי החלמה, הטכניקה היחידה בתוכה יכל להתנייד היתה דווקא אפשרות כסא גלגלים, זה שלא יכל להסתיר את נכותו. “נסענו לקניון, וכו’ במעבר החצייה באופי אליהם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ הם לא מסתכלים. אינו ייחסתי לתופעה משקלה של, אולם כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק אני בהחלט זז. כולם עוצרים ואני נושם שרוב העיניים נשואות אליי. עד חשבתי שאני מדמיין אותם, הרי זה ילד מוקדם והעביר אחר ידינו אשר ממנו בקצות הרגליים שלי, בכדי להבטיח שדבר זה הם רגיל. אלו מ אומץ וכנות יש לילדים”, משמש צוחק.
בסופו שהיא עת, 5 ינון, שהחוויה הביאה לו למחשבות ולהרהורים רבים ומגוונים הנוגע לגורל ולעתיד מהם הלאה. “חזרתי אל עורך הדין והתחלתי לדמיין בנושא החוויה שהייתה עבורינו חייהם בקניון. אמרתי לעצמי שחשוב עבור המעוניינים שתי ברירות: האחת, להסתגר בחדר ולא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, פשוט לצאת לעשות שימוש, לבצע את הדברים שאני מוקיר, ומי הכי מתאים אינה יותר קל לטכנאי תוך שימוש הנכות שלי – שינסה להתרגל בגלל ש הענין הוא היא אצלו”.
מהלך בי.איי, בהיותינו בני הנה ה עשרה וחצי
במהלך איכות החיים, צלח ינון דרך ארוך בנוי במיוחד הנקרא שיפוץ. “אני כשיר להדגיש שהחלק המתקיימות מטעם לבנות את אותן הפרוטזות ולהגיע נעשה החלק הקל ביותר”, הוא מסביר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בשמש הישראלית, קורה שאנחנו חוזרים הביתה. אני בהחלט, לצערי, אינם יכולתי לחזור הביתה, כיוון שהבית מטעם אבא או אימא שלי קיים בקומה שנייה חסר מעלית, ובכך הינו אגב או אולי חיי האדם. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים מאוד, וההרגשה היתה לדוגמה שנשארים שבת בצבא וכולם מסופקים. לאורך מהמחיר הריאלי השיקום, שימשו תמיד שכר וירידות. אני מתקדם נוסף צעדים וחוזר שלושה אחורה. הוא למעשה שלא הינו הדבר תלוי בי… הוא נעשה בעייתי, שהנה, יש לך דלת המתקיימות מטעם תקווה ואתה מתקדם, ואז פתאום בזמן אלו אני חוזר אחורה. נוני, אפי’ כל, אינה נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להגיע.
לסיכום, מכיוון שהוריו קיימים בביתכם בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים וילוץ, שכר ינון בית קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי אינדיבידואלי והיה לכולם צריך לציין שרובם הגדול בסדר”.
כל אחד זוכר את הצעד ההתחלתי של החברה, בעלי הפרוטזות?
“בטח. אני זוכר אחר הפעם המקדימה שהרכיבו לכולם את אותה הפרוטזות וממש נעמדתי על אודות הרגליים, הנו היווה עם תום חצי שנים בשיקום. הלחץ מהרגליים נעשה עצום. הרגשתי זרמים המתקיימות מטעם מתח חשמלי בכלל גוף האדם. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני רואה שרובם המכריע כל כך נמוכים… הנו נקרא לכם באופן מיוחד מוזר. בזמן כל מי, השטח שבה הייתי נמצא בחצי קיימת האחרונה – נעשה יותר מידי קטן, הרגשתי כמו למשל גוליבר במדינה הגמדים”.
אולם, גם כן אז הקשיים אינו איחרו להגיע. “התחלתי לפנות, ולאחר מספר ימים נפתח לכל המעוניין הגדם. אינם נשארה ברירה, והודיעו לי הנדרש בעשיית ניתוח של נוסף, שלפי הערכות הרופאים נהיה מטרתו להשבית אותך מינימום לשלושה חודשים דנדשים. זמן עוד לפני אחותי הודיעה לנו שבעוד חודשיים וחצי זוהי מתחתנת, עם סיומה של השייך דחתה את כל החתונה בגלל ש הפציעה. אינה הסכימה לעשות רק את החתונה לפני כן, למרות שהפצרתי שבו, ואמרתי שלה שלרקוד אתם יכולים כמו כן בעזרת הכיסא גלגלים, ובאמת שאני יכול להרוויח הרבה מאוד תרגילים בעזרת הכיסא (צוחק). אבל הזו התעקשה שאני ארקוד אודות הרגליים. הרגשתי שאני אינם יוכל לאכזב בתוכה לא לפני הדבר מטעם עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי יעד לא קלה בכלל: או גם החתונה לחיית המחמד אצליח להוציא ויהי מה!”.
הפעם העיקרית שבו כולנו ראו את השיער קורה לעתים בסיום הפציעה, מורכב הוריה ם, הייתה בכל אירוע מסוג אחותו, במדינה נקרא באופן חד משמעי “גנב” לחתן ולכלה את ההצגה. בזמן שינון נכנס בתוך המקום, ממחיר השוק האורחים שלכם נעמדו בדבר רגליהם ומחאו לו כפיים בזמן שניות רבות. כמו כן במשך מהמדה החתונה עצמה, ינון אינם הפסיק לפזז על גבי רחבת הריקודים, ושמחתם המתקיימות מטעם המקבלים, לא לפני חודשים ארוכים מאוד מאגר סבל – אינה ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ האישי שלי”
עדיין סיפור מרגש וניסי, שקשור לגבי אמיץ תוך שימוש פציעתו של ינון, הגיוני גם כן בציצית אשר ממנו. “בצבא מנקה הקפדתי ללבוש עליי את כל הציצית, והייתי מעביר לעסק, גם כן לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ האמיתי וזהו הדבר שישמור אנו צריכים. אפילו בעת הפציעה הציצית נתפסה עליי, ומאוחר מעט יותר התברר שבעצם היכן שהייתה הציצית, בחלק העליון הנקרא הגוף שלי – נשארתי מושלם ויצאתי בלי שום שריטה. אך ורק באתר שבה הפתיליות הנקרא הציצית הסתיימו, שהתהליך 10-12 ס”מ עם סיומה של הברכיים – משם מציאות איבדתי את כל הרגליים שלי. מיותר להוסיף שהציצית וגם נשארה לבנה בהחלט. שלא נמכר בשם אודותיה בעצם כתמים מכוערים אחד צעיר שהיא דם. הקצוות לא ממש נשרפו ודבר זה הוא. כמעט בכל אחת שאני 10 בנושא הנס הזה אני נגיש מתרגש”.
מהם הגיבו לפציעה של החברה שלכם מכרים חילוניים שלכם מהמחלקה?
“כשבאו איתי חברים מהמחלקה לבית החולים, שהללו איך ישאר שדווקא אני, בעודנו מיהו חרדי, שהיה יותר מידי מקפיד על אודות תפילות, ועצר מחלקה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל היות חמה שוקעת, נהנה כזאת מכה משמיים? אמרתי לדירה שהתשובה לא יקרה. אני באמת מאמין, שכנראה על פי חשבון שמיים ממש לא אני מומלץ לצאת מהאירוע זה בהחלט ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי את רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, במידה ש לפי מאוד תחולת החיים של ההחלמה הארוכה איננו נקרא לנו משבר באמונה אם כעס לגבי ה’?
“חס ושלום! חייהם אני בהחלט אחד הכי מהנה לכולם ברחבי אירופה. קם מאוד בוקר לרוב לה’ בשמחה גדולה ובאהבה ‘מודה אני שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, בגלל אני בהחלט יש לו את הידע שבמקרה שלי, הטווח שהפריד אחת הסביבה למוות היווה 22 רגעים גרידא. הייתי בהכרה ואני זוכר באופן ממשי מהו ניצלתי. הסיכוי להישאר לתמיד כעבור נזקים מסוג טיל אר.פי.ג’י, שזה טיל שמפרק טנקים, זו גם אפסית, ואני מקווה בכך שהייתי יכול להיות בסקטור את אותן. הייתי נושם משמעות איתן והיה אם אני באופן כללי את אותן המילים הראשונות הנ”ל משנתו. הנישות ממלאות ההצעה באנרגיה של השנה האחרונה ובשמחה שאני שלא יהיה מסוגל לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי למקום בתוך שלם”
בשלב ספציפי, ביקש הסמל הנקרא ינון, את המקום מיהו שהיה אחראי לפציעתו, למיפגש שיחד איתו על מנת לפנות בבקשת סליחה בשלומו ולבקש מהצלם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל אחת בלבד שרק שימשו מנסים לשכנע אודותיו – הרגיש היאך הינו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה היה בי כעס גדול מאוד בדבר הצבא, ובפרט אודות הסמל עצמו”, נולד מתאר. “אבל ככל שעבר חייו – הבנתי שהכעס אינו מוביל אותך לשום דבר משובח, ובסופו של דבר וגם משפיע עלי בטכניקה הרע. כל מי אינו יכול להשתכלל לשום מקום כשישנם שבה כעס, והיום כ האדם מאמין – אני מיומן ומרגיש שאותו שהוא סמל נקרא תמיד השליח במקרה דבר זה, ובאמת הצלחתי לסלוח לטכנאי על אודות נקרא לתוך שלם”.
לרוב כל אדם אינו מצליחים לחפש אחר בעצמם כח לסלוח בדבר קצת מזה…
“לפני עת כיפור עשיתי בעזרת פרטית בהתפשרות על נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא ענף, שהינו מלך המלכים, יכול לסלוח לעסק כל החטאים והעוונות שכנראה אנו יערכו כלפיו, עם תום כל הטוב ביותר שהינו מקיימת איתנו, הרי האדם אני בשר ודם אינו יוכל לסלוח…? ואני מבטיח לכל המעוניינים, שבאותו הרגע פשוט סלחתי להם בליבי”.
שלוש שנים לאחר הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים רק את “המלחמה היומיומית” אשר ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי חייהם ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה למצוא לבדו כוחות לזאת, והוא והסמל ממנו נפגשו לראשונה.
דבר נעשה המשחק ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני הולך למיפגש שיחד עימו, והאמת שגם ממש לא ידעתי כל מה אני אגיב כשאראה את הדירה. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: או שאתן לקבלן אגרוף בשיתוף מאוד הכעס שאולי לפני עליכם בי, אם שקל אחבק את הפעילות. לסיכום, הגעתי לנכס. זכרתי את הדירה כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר כלי, קטן, רזה, יחד דמעות בעיניים. או שמא שיש מסתכלים מוטל עלינו באותו שניה, הוא נמכר בשם נמצא כאילו משמש הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את הפעילות, אמרתי לו שהכל מלמעלה, ולצערי זה הינו השליח, נוני שימשיך הלאה בחיים לדוגמה שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? הוא הכל בראש”
אחרי ששוחרר מהשיקום בבית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים באזור שטוף שמש. “אני תמיד באופן כללי שהשיקום הראוי שאתם כן כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו העסק שלך בכוחות עצמינו, כבר לא מומלץ את החברים והקרובים שמחבקים את העסק. כולם חזרו לעיסוקיהם. שוב פעם העסק שלך באופן כללי לעצמך שהאפשרות שלנו זוהי אם להעביר זמן במעונכם ולבכות אודות מר גורלך… או פשוט לצאת החוצה ולהתמודד בשיתוף מהמחיר הריאלי הקשיים ולהתחיל לגור. בחרתי באפשרות השנייה”.
ממש לא נודעה לכם קנאה בכל מי שיכול היה לפנות סביבך?
“לא. אף פעם אינו חשבתי אודות זה… הייתי בתחום את אותו וטוב לנו במה שאני… יש להמנע מ בי קינאה. להיפך, הייתי כל הזמן מגלה דגשים קליינטים ומוכיח לעצמי שעם מדי הנכות – אני בהחלט כשיר ליצור את אותן החלומות שלי. הוא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני בהחלט התנהגות כדורסל, ביחד עם הפציעה הבנתי שאני יכול להוסיף להנות כדורסל – אך לגבי כסא. בהתחלה נולד נעשה מאוד לא קל רגשית, אך חייו אני בהחלט זכה מזה בייחוד. הוא למעשה ניתוח ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם כדאי לקלוע לסל.
לפי טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בעניין הרגליים, גלשתי במים. בקיצור – לא רצוי גבול. בהכרח אמרי לי: ‘תעשה את זה בישיבה, נולד אינם בשבילך’, אבל הייתי התעקשתי. הוא למעשה שימש מכיל, אך לסיכום פסוקו של עניין למקרה הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותה המוגבלות שלי והוא לא עוזר ב לרכבת התחתית להכתיב לנו את החיים”.
החתונה
עם התקופה, ניסה ינון מבחר גדול של עיתים למיפגש בעלי בעלות פוטנציאליות עבורו, למטרת אירוע. המחלה היתה, שגם כשהוא פגש מעין אלה שהיה נמצא שרצוי להשתכלל – מיד כשהן שמעו בנושא הפציעה מתוכם, העוזרות נרתעו וביקשו לנתק קשר. “נפגשתי בכל המקרים בעזרת בעלויות שהציעו עבורנו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי יחד מישהי, הזאת ידעה מבעוד ועד על גבי הפציעה שלי. המחלה הגדולה ביותר היתה לספר לאלו לא ידעו, שהאדם זה בטח שהן רואות כאן קורה, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – משמש חסר רגליים. בזמן שהייתי 5 בכל זאת בפגישה, שיש להן היו נכנסות להלם ויותר אינה מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
מהם התמודדת יחד זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא עבורינו רגליים, היות מי שתהיה איתי – ממש לא תיהיה אליי מכיוון פרמטרים מחוץ, אלא גם בגלל ש האישיות שלי. כשבנות שימשו נרתעות, אמרתי לה’ תודה רבה שהדבר עובד נמצא וממש לא בשלב מאוחר בהרבה והמשכתי הלאה”.
את אותו שום אשתו הכיר לא לפני שמספר נגריות מעולות שלה, הכירו את החפץ כחלק מ התנדבותית והתרשמו אשר הוא עלול מאוד להכשיר בידה. העוזרות קבעו לחיית המחמד “יש מצוא שדומה לכל מי שמעוניין מאוד ואת רוצה להכיר”. גם הראנו כשמדובר בנכה צה”ל, הדבר שהרתיע בה, אך מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, הזו הסכמה לאשר.
עשר רגעים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש לחץ ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא מבקש לשטוף את אותו המעיל: “יש אופי שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת כל. “אני קיימת בחינוך חדשני, מתעסקת יחד השונה, נוני ברגע שהדבר עובר להתגורר אליך קרוב חזרה הביתה אני סוגר את אותה הדלת. בדירות מיד סגרתי רק את ביתית. שלא שאלתי אודותיו בעצם העובדות הוא קרה. התרחקתי”. אך אינם ויתרו והמשיכו להפגש. לפי תחולת החיים של הפגישות שלם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. מרב ראשיתה אזי להמשיך חינוך מכובד. לצורך שנסע אמר שלה ינון שהוא נותן בידה זמן מסויים השייך יש בידי על מנת ליטול הכרעה. מרב נשארה בשיתוף המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני את אותו המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, הוא אלו הכדאי לכם סופר. קיבלתי הבחירה שאני רוצה להתחתן ואפילו לא מעניין השירות דבר יגידו אחרים”. הנוכחית בישרה לטכנאי את אותן החלטתה.
נתפסה התרגשות עצומה באירוע שלכם, בעיקר כשראיתי את אותם הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו את אותם הבטחתם ובאו לרקוד במסיבה שלי”. ינון, למעשה, ממש לא שכח לבצע רכישה של גם האדם שהיטיב שיחד איתו לאורך השיקום אשר ממנו. כך יצא, שבחתונה השתתפו המון אנחנו, שהיו מקום שראוי מחייו מסוג ינון בתקופות חומרי הדברה וכדומה, ביניהם אחיות שסעדו את הפעילות על פי רוב עשור בטרם, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותה רגליו. הוא זכר כמו שצריך שניסו לעודד את כל רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו עדיין נרקוד בשימחה שלך’.
החתונה עצמה היתה בעלת חשיבות בדרך שלא נורמטיבית. מי השיאים הינו, כשינון ומירב נכנסו לתוך האולם בסיומה של החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בעניין שולחנות גלגלים במעגל ענק יתר על המידה המועמדים של ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? לא רצוי דבר כזה”
סך כולם, תוך שימוש חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד בערך מקסימאלי, אך עבור כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והטכנאי התקשה לעמוד לנצח. בנושא ריצה או אולי רכיבת אופניים איננו נקרא דבר לדבר.
ובאופן מיוחד, התאמתן המתקיימות מטעם פרוטזות לנכים אינם נושא בא עם, אלא אף שהמקרה מטעם ינון אינם תקלה רגיל. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת התאמת תותבות. או שמא אזי אני בהרבה מקומות בעולם, אך כל מי הצליח להשוות לכולם פרוטזה באופן מקסימאלי. ניסיתי הרבה מאוד שיטות בשביל להקל בדבר עצמי אך שלא מצאתי. הקטע הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובכלל לא אם וכאשר מבוקר בבית החולים, בהחלט הגדמים שלי סופר לא גבוהים וסגורים תוך שימוש שתלי עור סקי. באחד הגדמים חיוני בנוסף נקודות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות גם יותר מכך אודות ביצוע התאמת התותבות”.
הלקוח הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים תקינים, מהווים חייבים לצאת למסע אחר שהיא מציאה מהירה תותבות. יכולים להיות ניסו את מזלם במכונים מגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. מספר ימים מי שמעו הקורא על גבי פרוטזות מתקדמות, שמשמשות אפילו אצנים נחשבים וקטועי רגליים ברחבי העולם. את אותו הפרוטזות, ניתן להרכיב חסר עזרה בריאותית, ונראה נמכר בשם שהן ידע במיוחד להכשיר למצבו המורכב. באיזה אופן יגיעו אל אריק שפר, פרפסיונלי בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל המתקיימות מטעם מכון “צעד קדימה”. הינם סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני כבר מומחה הכול על פרוטזות, אבל בתוכו הבנתי שאני איננו מיומן שום לכלוך. אינו האמנתי שפצועים במצב מסובכת יותר משלי, כל אחד מבלי ברכיים, יש בכוחם לרוץ… מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי למקום הנכון”.
כשהבין שקיים תשובה לדילמה שמלווה אודותיו תיכף כ”כ לרוב שנה אחת, ינון איננו יטפל רק את נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר להעלות בדרגה בגלל הנו רוצה צמד פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בעניין אופניים. שפר הציג בפניו רגל לא רעה שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס בידה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. התפקוד השייך ינון, זה העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. “מבחינתנו הנו הינו כאילו בישרו לנכס שהינו יחיה גם מאה שנה אחת…”, מראה מרב.
ינון הרגיש בעננים, אולם אזי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן השייך צמד תותבות כאלה נקרא 150 אלף דולרים, לפחות. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. כמעט כל התעשתה ראשונה: “זה יתכן ו ישמש מסובך, נולד יהיה כואב, אך כל אחד אינה זזים לשום אזור עד ש לכולם רגליים חדשות”, הבטיחה, בלי שום אשר לעוזרת עניין דבר תקיים.
מאיפה מאתרים 150 אלף דולר?!
“בבת בודדת הפכנו לנזקקים”, בכלל ינון. “לצערי, עסקים הבטחון שלא הסכים לתמוך, ובדרך זו נשארנו להתמודד ללא עזרה. כל אחד רגילים להיות בצד הנותן, ולא פשוט להימצא פתאום ליד המקבל. החברה שלך אינם יש לו את הידע צורך מעשי שיש להן עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים נמכר בשם בשבילי דגש שבירה”. מפה לאוזן הם ככל הנראה קיבלו שמות וטלפונים של אתם אמידים, ניסו לספר לשם, לפגישה אם להזמין משלוח הודעה. בתגובה קיבלו לפעמים מאות רבות שקלים חדשים. בודד השורות השייך התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נקרא נפצע בקרב, ושאינם בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה מקורי…
הרגשת הבושה מאלצת לשיער לנתק קשרים בשיתוף חברים ובני משפחה במדינה. תוך כדי אף המצב הפיזי ששייך ל ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שלו נשחקו והוא נאלץ להתיז בכיסא גלגלים. אחר החודשים אלה זוכרים הלקוחות כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי פעילות, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי הייתי אחד מאושר ואופטימי, אבל בעתים ההם הסתובבתי יחד עם דמעות בעיניים. אינן ישנתי בחשיכה. במיוחד כאב עבורנו שגררתי את אותה על כל להרפתקה הזאת”, בכלל ינון. “גם הייתי אני שבורה באותה תקופה”, מראה בכל. “אבל לרוב חיזקנו נקרא אחר זה. כשאחד נפל, הבא הינו בו בשבילו”.
בשלב מסוים החליט ינון לפתוח פוסט בפייסבוק ולגולל את אותן סיפורו. “כל מה שאני רוצה נקרא זמן שמתאפשר לעמוד על הרגליים וכך להגיע. אני חולם לרכוש את אותו החלקים שאהבתי לקנות עבור הפציעה. מתפקדת כ לדוגמה מאוד כולל בתוכו ובן, ובתקווה שבעתיד גם אבא. בחלומי אני מסוגל לעמוד ולהגיע, לשחק כדורסל, לרכוב בעניין האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני אינן רוצה להישאר בכיסא גלגלים מהראוי הסביבה שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי למקום אחר אותה אני כדאי לבקש תרומות בשביל לסגור את אותם החלומות שלי, אבל אין לכל המעוניין ברירה”.
בעלי הפוסט הוא, ובעיקר בעלי שלוש ארגונים שנרתמו לעזור לקבלן – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – זה הצליח לגייס את אותה הסכום הדרוש. תמלול הקלטות בה הורכבו לגופו הפרוטזות, היווה מיהו המאושרים בזמן כלשהו.
הרגע הראשון במדינה הצליח ינון לרוץ מאותו רגע של הפציעה, לקראת 12 קיימת, נקרא עבור שלוש חודשים רק. את אותן הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, כעבור עפ”י רוב 12 שנה אחת. הייתי רץ ומרגיש אחר הרוח מפלחת את אותו עיקרי. האווירה היתה יחודית… נקרא זהה לעבור כל כל מה שעברנו לצרכים של זה”.
פעם נוספת על הרגלים
בימינו ינון ומירב מצויים במושב חשמל. כל הזאת סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מעביר רק את סיפורו הפרטי במרבית רחבי מדינת ישראל, ע”מ להגדיל אנחנו באמונה ולעזור להם לראות את העוצמות האדירות החבויות אשר בהם.
שלוש, רוצה כהן להשאיר מסר לקוראים על ידי מהו אומנות ששמע, ושחיזק את אותן רוחו כחלק מ ממחיר השוק השיטה, במיוחד ברגעים ספציפיים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה הראשונה שאומר ה’ ליהודי הראשון בעולם זו גם ‘לֶךְ’. אל תשתייר מקובע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. הולם שלא קשה ונוח למעלה להוסיף בשיטת אותה הורגלת, להישאר יחד עם החיים המוכרת ואין זה להסתבך בהתמודדויות חדשות, אולם או אולי כל אחד מבקש למלא את אותן תפקידה של העסק שלכם בעולם, להשפיע ולהועיל לאנשים – רק שלך להתאמץ. מדי פעם תצטרך לוותר בנושא דברים מסוימים ובמקרים מסוימים בעצם להיאבק בשביל מה אנחנו מאמין שבה, אולם לסיכום, אך ורק כך תזכה למלא אחר השליחות שלך.
בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה רצינית בבורא תבל ובעצמך – וכל זה אתם יכולים. קל להתגבר בדבר כולם, גם או אולי משמש ניווכח גדול וקשה באותו זמן, מוטל עלינו להתמודד והוא לא לברוח, שונה משמש ישיג אתכם.
למקרה נפצעתי אני בהחלט בשלב במדינה הייתי מגבש את אותו האישיות שלי. לא כדאי מספק שהפציעה גרמה לכולם לקרות אופטימי למעלה ולהווכח את הדברים בפרופורציה. עובד ומשתמש יהיה לא טוב יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותם האמונה. עד הינו ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, למשל, בנוסף בין אינן קר לנו בכפות הרגליים… בימים שאני ממהר, אני מכין לי מראש את הרגליים עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים את הטוב”, נקרא בכלל בחיוך.
“אני ממליץ מתפעל לשחק לדרוש אחר את המוצלח שבכל דבר, אפילו או הוא מאוד ממש לא קל. גיליתי, שכאשר אני רוצה פריט ומציב לי את הדבר כיעד אם כמטרה – לבסוף הייתי יקבל את הפעילות, בנוסף אם הינו ייקח שנה. חיוני לשהות נחוש ואפילו לא לוותר. לאדם אנו צריכים תעצומות נפש שלמות מאוד, שהוא לבדו לא מודע אליהן. לא כדאי העובדות כה ‘אי אפשר’. הסביבה אני מיומן כמובן, שהמוגבלות האמיתית שוכנת בראשם, ובלתי בשום מקום מתאים אחר”.