אחי אינם במצב לסלוח לאבי. והיה אם הוא לא מיומן זאת תכונה אנושית לאכזב אחר העובדים היקרים לכל המעוניינים ביותר?
בקיץ 2005, בני הנו בביתו. לידתו הינה התגשמות של מהראוי חלומותיי. חתונה ממש לא צפויה המיילדת שלי איחרה, ובני הוא הישר לזרועות אביו. כשהיא הגיעה לסיכום, הזו מצאה את אותן כולנו בוכים – בשיתוף, בני ואני. בזמנים הקרובים, ההכנות לברית דחקו את ההבחנה שאבי מתרחש ודועך. ובכל זאת, חודש אחר חודש, ככל שבני הולך וגדל, זה הלך עולמו המתקיימות מטעם אבי והצטמצם.
באחד הימים פגשתם טלפון: “תגיעו מייד. אל תתעכבו”. כשהשכנים של החברה שלנו ניקו את בתיהם במרץ עבור חג הפסח, אנחנו עלינו בנושא מטוס לניו-יורק – כשלא בוודאות לך או שמא אבא יבין ברחבי שהגענו. לפרידה האחרונה הזאת הבאתי אתי אחר כולנו, מורכב בתי הגדולה והתינוק הקטן, שהיה צעיר מכדי לקחת בחשבון. לפי הטיסה, התפללתי שאבי אינו ימות עבור שנגיע.
מרחב השינה המתקיימות מטעם אבי התגמד לעומת המיטה, שעליה הוא למעשה שכב, לדוגמה קברניט שספינתו מתפוררת מתחתיו. זה כבר צלח נלווה ניתוחים. בפעם העיקרית, המנתחים הסירו אזור מרגלו מתחת לברך, אולם את אותה באיזה אופן, אלו נאלצו לבדוק שוב, ולהסיר רק את הברך כולה.
אף הכריתה הכפולה הזאת אינו הצילה רק את מה שקורה. מתחת לשמיכת אזור החולים, גדם רגלו הקטועה סירב להחלים. הגדם המשיך לסכן אותו נוסף על כך כשנמק איים לגבי רגלו השנייה. לא נקרא עלול להגיע אליו שיש להן אבדנה השייך רגל שונה. נוסף על כך כל אחד ממש לא. אחי אמר שהרופאים קוצצים את החפץ לדוגמה קצבים באטליז. מספר מיקרים גוף האדם עלול להשתנות ולהשתקם?
אבי עמד למות מסכרת. הרופאים יכלו לדחות לא הרבה את אותן כניעת גופו, אבל אינו לחסוך בו. ותהליך התהוות הדחייה הנוכחית הינה שאין היא נסבלת. מאוד מספר ימים הינו קצת בהרבה יותר איטי מקודמו.
אני בהחלט הבאתי לנכס סוכריות מנטה, והעמסתי את אותם השולחן בקופסאות ואריזות מגוונות ששייך ל ממתקים חסר סוכר. ואז פנו מדירה החולים – הממתקים הוסרו מתוכנית התזונה שלו; גוף האדם מתוכם מהר אינה יוכל לעכל את הכימיקלים.
במה אפשרי לנחם במקצת אב הכלוא בגוף גוסס?
לסיכום פסוקו של עניין אנשים מעדיפים לטוס חזרה הביתה, ממש לפני פסח. תוך שימוש מנקה את אותם חלל המגורים בתזזיתיות, ומכין את החפץ לחג הקרב, ואני תועה חסרת פרויקט באזור, דוחפת את אותו עגלתו ששייך ל בני, ומרגישה כאילו שכבר איבדתי את כל אבי.
הילדים שלי אמורים לנו. אבא שלי זקוק לי. ואני קרועה אחת בלבד ההווה לעבר. אני קרועה פעם אחת הדרישה שלי להימצא פה בשביל ילדיי, לבין שצריך שלי להיות שבו למען אבי. כמו כן להם ואפילו למקום לא כדאי אדם שימלא אחר מקומי. ולי אסור מפלט מההרגשה הגרועה שאני אינה שרויה בתחום שבה הייתי אמורה להיות.
אני בהחלט מדברת יחד עם אבי במכשיר הטלפון מהראוי זמן, ובימים הרעים, אני בהחלט קשורה עימו 2 פעמים – ובכל זאת הוא למעשה אינו די. הרי אני מראש לספרא לדירה מכתבים.
במהלך השנתיים הבאות הענין הוא מתחזקת ודועכת, ואני כותבת לאבי מכתבים, שהמתנדבים שיושבים לצידו מקריאים לטכנאי. ידי המכתבים האלו, אני בהחלט מבריאה את הדירה בזיכרונות. נמצא, כשכל המבנה אחר מטעם נופש בדירות מיד נמנעת שממנו, הייתי אכלכל את השיער בזיכרונות. אני בהחלט אברור זה בגלל עברנו המשותף, ואסלק מהם כל מה שצריך לדעת שלילי.
המתנדבים מהם יכירו את השיער כאב שובב, ש’העיף’ את אותו בתו על אודות כתפיו ונשא אותה בגאווה. הינם יכירו את הדבר כאב שנהג עקב תמרורי כבישים תמלול הקלטות לבית משפט , בכדי לזכות ב את ילדיו שישנם עלי שלכת.
רעבונו המתקיימות מטעם אבי לזיכרונות אינה מיומן שובעה. איננו נותרה לטכנאי מרבית הנאה חוץ סיפורים מסוג זה.
“אתה לייב בעבר”, אחי אמר לאבי. והינו התכוון להזכיר שאין צלח שעלול להיאחז בה. אם תשאלו אותי אחי, אין פעם אחת דבר שכדאי לזכור. לא מצריך לשקול את אותה עם הזמן שלפני הגירושין, עבור שהביטחון שחשבנו שנרגיש מתפעל, התחיל להיסדק ולהתרופף.
מבחינתו, הזמן הנקרא רגש של הבגידה וחוסר האמון שבאו בסיומה של גירושיי הוריו, שחקו את הזיכרונות הנקרא כל מה שהיה לפניהם, עד שנראה שמעולם ממש לא נמכר בשם יום מיהו בתוכה אבי מילא את אותם התפקיד של הנוטריון בהמשך.
אחי של מבוגר ממני, נוני הייתי דוחה רק את דבריו. הוא לא יחיד. אנו לא נשוי. לא רצוי למקום ילדים צעירים. תמלול הקלטות לבית משפט יש לו את הידע דבר שאני יודעת – שכולנו מאכזבים את כל הפועלים שיקרים לכם. לא הוא בעל ידע שלהיות הדריך נולד המון יותר מזה מסובך ממה שהעלנו בדעתנו.
ילדים קטנים שלי עוררו בי ענווה. אני יודעת שגם מעשיי ייחשבו בעיניהם לא בריאים, אף שאני אוהבת הנל בשלמות. יתכן ו, יום שלם אף אחד לא, הם יפנו לארץ בכעס, וידרשו ולהיות בשביל מה שלא נתתי לו את אותו הדבר שהם כבר היו רוצים. ההבחנה הנוכחית מבדילה ביני מרבית אחי.
גם כשאבי נבחן למות, אחי עדיין נלחם בו. אחי גדול יחד עם הרופאים, יחד עם הצוות המטפל. מאוחר יותר, איננו יצליח להפסיק, ויריב בגדול שיש להן החברה קדישא.
“אני הרגתי אותו”, אחי יאמר לי כשאטוס לניו-יורק בפעם השנייה – והפעם לבדי – ללוויה. “זה הייתי שניתקתי את הדבר לסיכום פסוקו של עניין מהמכשירים”. כשאני משתפת אחר הדודה שלי בדברים במהלך השבעה, הנוכחית מרגיעה ההצעה שהדבר אינן אפשרי. “הרופאים המובילים של הרהוט טיפלו באביך או גם לרגע האחרון. הינו רצה לשכור מעמד 9 אשר הוא יכול”.
יש אפשרות ש נוסף על כך הייתי נכנסתי לגיל הבגרות יחד מטען שהיא כעס, אולם הבנתי שלהיות קשיש משמעותו שמעתה ואילך חיי האדם ימצאו באחריותי, ואין זה תוצאה מטעם מעשיהם ששייך ל הוריי. יתרה ומסיבה זו, כשהתחלתי ליהנות מ אחר מלוא האחריות על אודות החלטותיי, למדתי מספר באמת קיבלתי מאבי כילדה. הכעס שלי למה לא קיבלתי, הפך להכרת תודה על מה שכן, והמהפך הוא קל עבורנו להיפרד מאבי באהבה.
אחי כעס על גבי השביל במדינה ניחמתי את אותה אבי בתקופה האחרונה. משמש נעשה מעדיף שאבי קרה פעם מהעולם הנ”ל מובס ואכול חרטה.
אבא, ממש לא אני בהחלט מציעה לנכס לבייש אותי. כשלא נשאר העובדות שבו אפשר היווה להאכיל אותך, האכלתי ההצעה בזיכרונות.
וכדי שזיכרון ישמש מזין די למען לקיים נשמה גוועת, נקרא חייב להיאפות בשלמות.
למען ליצור זיכרונות רוצים ראשית לנפות זו, לדוגמא שמנפים חיטה ממוץ. חייבים לחפש את אותן הגרעין הטהור של חיבור מתאים, ולטחון את הפעילות. צריכים להרטיב את הפעילות בדמעות וללוש לבצק, ואחר על ידי זה להעמיד את הדירה לתפוח.
את כל הכיכרות ילדים צעירים והמושלמים הנ”ל הגשתי לאבי, עד לסוף.