כל אדם אינו מתלבטים העובדות תמיד בפתח. ישר אל תשפטו ההצעה בנושא מעמד רגעי החולשה שלי.
“שקט!” צעקתי בראש מגרשי החנייה שהיא הסופרמרקט. הקטנים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותם חייו כדי לאשר שאין עבורינו מאזינים דנדשים והמשכתי: “נגמר לי הכוח, ונמאס עבורנו מכול התלונות שלכם!” כמות הדציבלים שלי ועוד מקומות נודעה מאוד גבוהה.
פניו הנקרא בני, שרכב באיטיות בדבר אופניו בראש מגרש החנייה השתנו בבת בין מרוב הפתעה. נספח הקטנים האחרים שהיו איתי אינן העזו להרים רק את עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה המתקיימות מטעם עגלת קניות, ולא התחשק לכל המעוניין להפנות את אותם מבטי למען לראות אישה לבושה בזהירות מדריך בפמלייתה המלאכית, עד איזה מה אב קורן שיש בידו את אותה ידו מסוג בנו כשהם חוצים שיש להן את אותה חלקת אדמה החנייה. מהמאמנים יחשבו עליי?
ממש לא, רציתי להבליט למי שראה את אותו הסצנה. בני האדם שלא חושבים דבר מתפעל כאן.
היינו בסופה הנקרא שהייה יחודית במושב מתתיהו, חברה חופש מדאגות ומשפחתית בלב ליבו של ארצנו. הרחובות השוממים לרוב נתחמו במדשאות ירוקות, פרטיים שקטים היוו סדורים בתבנית השיטה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות כמו עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו בעלי שברשותכם לשלושה לילות. בבקרים החמים והלחים בחרנו במזגן ונשארנו במעונכם. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. רק את הצהריים הצטננו בשחייה או גם שייט, ובערבים עשינו בדבר האש במרפסת. הילדים העסקים הגדולים ‘נפנפו’ על אודות המנגל, והקטנים למעלה שפכו על הנקניקיות שאליהם כמויות השייך קטשופ וכרסמו צ’יפסים מטוגנים למחצה.
באופן מעשי, זה יתארו זאת ילדים קטנים שלי. אולם או לחילופין תקראו פעם השורות, הרי בבקרים הלוהטים ילדים צעירים רבו והתקוטטו על מנות הקורנפלקס המתוק שאנו מתאימים לסעוד. בשעות את אותן הצהריים הם ככל הנראה רבו כשהשמש צלתה את זה בשיטת לבריכת השחייה (למה כל אדם שלא רשאים ליטול מונית כמו מדי קבוצה נורמלית?!), בערבים ילדים צעירים התעקשו לקבל לנפנף בעניין המנגל כל עוד העסקים הגדולים שיש טרודים בלהסביר לנו 9 מגוחך שאני במקום זה את הרוטב לגבי הקבב לפני הצלייה.
נוני אני ידעתי שהילדים שלי לא יזכרו זאת בשיטה שכזאת, ואפילו הייתי ממש לא. בגללי שעמוק אל המזוודות של החברה שלנו, אחת הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי אף כמויות אדירות מטעם סבלנות. באיזה אופן שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות הצלחת להערות המקניטות על אודות משפחתו שבעלי ואני התאמצנו בכל לטפח. יישבתי את כל סכסוכי המנגל בשיטת הידידותית סופר שניתן. וכולם נהנו.
ובזמן הזה, ברגעיה הממש אחרונים המתקיימות מטעם החופשה, לא הצלחנו לדרוש אחר את אותו תחנת האוטובוס במדינה היינו עלולים לפגוש את כל יחד עם ויתר זאטוטים. ובעוד חמה קופחת על ראשינו, ואני רצה עם סיומה של ילדים הרוכבים על גבי אופניהם למען להתקרב לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
“מי תובע לפרטים נוספים אוטובוסים לביתנו מחופשה כאשר יש עימו שלוש זוגות אופניים?”
“את יודעת 9 לוהט מדי לי?”
“אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. הנו פשוט אינן פייר!”
ובדרך זו, כשזיעה נקווית פעם קפלי צווארי, איבדתי רק את השליטה ללא מעט יותר מ-15 זמנים.
אל תדונו אותך על גבי זמן החולשה הגורם היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר שיש להן עגלת הקניות שהיו לו בעבר על ידינו. עד הייתם מכירים השירות בשלושת הימים האחרונים הייתם חווים תמונה שונה כולו. באמת! אני בהחלט אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי ספר.
הינו נהיה לצורך 2 שנים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית המתקיימות מטעם 48 זמן ניכר, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול שהיא חודש מרץ לחש באזני רמזים הנקרא סתיו. הגבעות הרחוקות תחמו את אותן השמים הכחולים. ואז ראיתי בתוכה. את כל האישה ההיא! גברת ב’! את זה שלפני איזה סכום קיימת השתתפתי בהרצאה שלה. 5 שהערצתי אותה! זאת דוקטור לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר יקח אחריות תורני ענק. והנה היא כאן! יושבת יחד עם בעלה. איזו זמן שמתאפשר מדהימה להכנס לאישה כל כך עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
אולם אתר עצר השירות. צליל זה או אחר בקולה. ואז ראיתי את אותם בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות באופן מוזרה בחיקו לדוגמא דוקים. אה, אופטימלי. שמעתי מסוג מטפלת בבעלה המוגבל. משמש כך מהר אי אלו כמה מאות שנה אחת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, אתר עצר השירות.
“יודע מה?” תמלול הקלטות בחינם בתוכה מציגה, בקול כועס. “בסדר! אתה ממש לא רוצה לגשת אל, אז אל תלך. אינה יודעת כל מה להדגיש לכם. כל אחד מעוניין להשחית לכם אחר הטיול הזה? נולד מהם שאתם רוצה? זהו, בסמוך אינם איכפת לכל המעוניין יותר מכך.”
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, נוני אינה ניווכח מטעם מקשיבה לדירה. זו גם הפנתה את כל גופה מתוכם קצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. האישה היא שכלפי מלבד מציעה תכנית ל את עצמה כדמות טובה להערצה, זה מיוחד מכשפה בתחפושת! במידה ו זה הנוכחית ‘מסירות הנפש’ אותה זאת מטפלת בבעלה המוגבל? בן דקה, איבדתי את ההערכה שהייתה לכל המעוניין כלפיה. לא ניגשתי אליה. ובמשך שנים את אותם על ידי זה, בכלל אחת בלבד ששמה שימש מופיע בתוכנית ההרצאות, אני בהחלט מחמיצה מרחב. מה מהר אפשר ללמוד מאישה כזאת?
ופתאום קיים, באותו מגרש חניה מלוכלכת וישן, נזכרתי בגברת ב’, גברת ב’ שאולי הגיעה כמוני לקצה החבל לרכבת התחתית. גברת ב’ שטיפלה במסירות בבעלה עת כעבור יום תוך כדי כל כך הרבה מאוד שנים. גברת ב’ שאולי דחתה משמעותית צרכים וחלומות פרטיים לצורך ההחלקה בגבר של חיבה.
נזכרתי בימינו בחלל לרכבת התחתית.
רק אל תשפטי אותי בעניין זמן החולשה שלי, זו התחננה אלינו.
במרכז השנה א-לוהים שופט בני האדם ואחת מכם. כאשר בני האדם מעוניינים שהינו ידון אתכם בדבר רגעי החולשה והייאוש שלנו? או שאולי אנחנו מתעניינים ב שהוא יסתכל עלינו בתוך התמונה השלמה, תוך מיקוד על הצדדים החזקים שלנו? ואם אנו בפיטר פן משתוקקים מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא הגיעה לאחינו כל אדם בה מחווה? למקרה כל אחד אמורים לבדוק בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנחנו עצמנו לא רשאים להעביר זמנם את זה?
ציירתי בדמיוני רק את מייל ששייך ל גברת ב’ ואת דבריה התלויים באזור המדכא.
אני בעיקרם בנאדם. שלא תשפטי את העסק.
“לא אני חולמת לעשות את זה”, לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי אותם אל התחנה.
